"אין לילה שאני לא חושב מה הייתי עושה אחרת בדיעבד, אני באמת לא יודע מה קרה שם": כך אמר הבוקר (ראשון) מפקד המחוז הצפוני במשטרה, ניצב שמעון לביא, במסגרת העדות הראשונה במסגרת ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון.
"זה ברור לי שהיה שם לחץ קהל גדול מאוד בזמן קצר מאוד, הייתה שם החלקה וכנראה כמו סוג של מפולת שלגים וכך גם נהרגו 45 בני אדם. אני לא יודע לומר מה גרם לכך. לא יכולתי לתחקר את זה כי כל העסק נמצא בחקירה. אין לי תשובה מה גרם לאסון הזה", העיד.
לביא התייחס לקושי לנהל את תנועת המגיעים למקום. "במירון לא מגבילים קהל, זו תפישת עולם זה שנים", הסביר. "ככה היה ב-30 השנים האחרונות. "ניסיון להגביל כניסת קהל היה יוצר צוואר בקבוק ואסון יותר גדול, אם היו מחסומים".
לדבריו, "חודש לל"ג בעומר לא היה לנו מושג מה קורה עם מירון. אמרו לנו 'אולי אחרי הבחירות יהיו תשובות'. אני מבין שבלי פעולות קריטיות זה יהיה אירוע בלתי נשלט.
"בחצות הלילה אני מזהה שאין אירוע מיוחד, אני עוזב לכיון החפ"ק ואומר למפקד המרחב שזה תחת אחריותו לקבל פיקוד", סיפר. כשאני מגיע לחפ"ק החלו להגיע דיווחים על האסון. אני טס למקום ממרחק כ-10 ק"מ. הכרזתי על אירוע רב נפגעים. זה אירוע קשה מאוד. צריך להבין שכשמפקד אירוע אתה חייב להיות מקצוען, וכשאתה מכריז אר"ן המחשבה היחידה שלי שכשהאירוע קרה זה שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה.
"אני אומר לכם, ראיתי שם גם ילדים. אני חושב שאין דבר יותר קשה לאבד קרוב משפחה, לאבד בן או אבא", אמר. "אין דבר יותר משמעותי מזה לאבד בן משפחה באירוע הזה. ליבי פה עם המשפחות ועם הפצועים ויש עדיין כאלה שלא התאוששו. אבל בסופו של דבר אני מפקד האירוע. אני חייב לתפקד. בשלב מסוים אני עושה הערכת מצב בשטח והוריתי למפקד כיבוי אש להפוך להיות שוטרים ולסייע להם לכל מה שקשור לסגירת הזירה, פינוי הפצועים ושמירה על הגופות. בשלב מסוים נאלצתי להעביר את הגופות לישיבה שיש בה מיזוג כדי שהן יישמרו".
בשלב השאלות ניסתה יו"ר הוועדה ונשיאת העליון לשעבר מרים נאור להבין מה תנאי הרישוי שניתנים לחסידויות. "אתה לא יודע מה המספרים בגדול לגבי כל מתחם של הדלקה?" שאלה. "אני רוצה להבין. יש אי הגבלה על ההר ואחר כך כל אחד הולך לאן שהוא רוצה?"
"זה לא ככה. מרבית הקהל שנמצא בהדלקות זה הקהל של החסידויות. שאר עמך ישראל מגיעים גם למתחם הקבר, מגיעים להדלקה קצרה והולכים. הקהל הקבוע של ההדלקות זה קהל החסידויות וכל אחד בהתאם לחסידות שלו", השיב. "חובה על החסידויות לעמוד בכך. מה שגורם לנו להתערב בנושא הקהל זה הסיטואציה. כל ניסיון להגביל קהל במירון נידון לכישלון. אין סיכוי".
בהמשך שינה את גרסתו בעניין פיזור הקהל. "בכל זאת, אני עליתי להר מירון ואני לא שייכת לשום חסידות, אף אחד לא עוצר אותי בדרך?" שאלה נאור. "נכון", ענה לה. "אז כל אחד כן הולך לאן שהוא רוצה", קבעה וקיבלה את אישורו.
"כשאני מגיע לחפ"ק יש חדר דיונים ואז אני מתחיל לקבל דיווחים חלקיים ולא ברורים. אני לא מחכה וכבר נע לכיוון האירוע", הסביר לנאור בהמשך דבריו.
"אני רוצה להבין", הגיבה. "אתה מגיע לחפ"ק, אף אחד לא מסב את תשומת ליבך לפני שקרה האירוע? אף אחד לא אומר לך 'יש בתולדות אהרון לחץ'?"
הוא משיב: "אין אף דיווח על לחץ קהל בתולדות אהרון". "אבל כן מגיע אליך המספר 25 אלף לפני האירוע", אמרה וקיבלה את אישורו. "ובכל זאת אני רוצה לשאול - אתה לא יודע מה המספר שנקב מהנדס הרישוי, אין לך גם הערכה. אבל פער גדול בין מה שנקב מהנדס הרישוי לבין מה שקורה בשטח לא מדליק נורות אדומות לאדוני?"
לביא: "כשאני מדבר על 25 אלף איש זה אומדן. המבחן שלי שאני קבעתי אותו בהיעדר אלטרנטיבה אחרת זה הסיטואציה עצמה. איפה שיש לחץ במעברים ובמקומות צרים זה המקום שאנו מחויבים להתערב".
נאור: "זה אני מבינה. השאלה אם לא צריך להתערב קודם?"
נאור שאלה את לביא מה ההשקפה שלו על אירוע דתי מבחינת רישוי עסקים. בשלב מסוים הוא פנה אליה בשאלה: "נניח שאני רוצה להגביל אבל אין לי תקנות, ויום לפני האירוע אני מזהה שיש 40 אלף איש בצימרים שמתכוונים להגיע ברגל - מה לדעתך אני צריך לעשות?
"ראיתי את הלהיטות שלהם (של באי המקום - י"א) בשיא הפחד מהקורונה, שום דבר לא עצר אותם", אמר. בכך הוא למעשה העיד שלמשטרה אין דרך לעצור אותם.
כשנשאל איך ניתן היה למנוע את הטרגדיה, ענה: "צריך לבחון מה קרה שם, אבל במובן גדול יותר זה עסק הרבה יותר משמעותי. זה עסק של הזנחה של המון שנים, הזנחת תשתיות שלא יכולות להכיל את כמות האנשים שגדלות עם הזמן. צריך לבדוק גם אותנו המשטרה. המשטרה היא חלק מהעניין. אין לי שום כוונה לא לקחת אחריות. אני מאשים פה תהליך. היה פה חוסר הסדרה, וכולנו זרמנו עם העסק הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו