תבעה מניות בחברה של בן זוגה לשעבר - וטענה: "ההסכם נחתם בנשיקה"

הסכם בנשיקה (כן כן, נשיקה) לא תופס בבית משפט, כך גילתה על בשרה צעירה כבת 27, שהגישה תביעה בסך 3.5 מיליון שקלים נגד בן זוגה לשעבר. בית המשפט דחה את התביעה ואף הורה לה לשלם 85 אלף שקלים הוצאות משפט.

על פי התביעה, התובעת והנתבע ניהלו זוגיות בת ארבע שנים, מתוכן כשנה וחצי תחת קורת גג אחת. לטענת האישה, הנתבע הגה רעיון להקמת מיזם באיי סיישל ואמר לה שיכניס אותה לעסק ושהם יתעשרו. היא סיפרה כי בהסכם בעל פה, שנחתם בנשיקה, העניק לה 70 מטבעות ביטקוין לפי ערך מופחת של 170 דולר ליחידה, תוך שנאמר לה, לטענתה, שהיא לא תשלם עם כריתת העסקה אלא תשלם כשתקבל דרישה כזו.

לדברי הצעירה, עם פרידתם הנתבע "התהפך" עליה. "לצערי, הבנתי את זה הרבה זמן אחרי שנפרדנו, כשהוא בעצם התהפך עלי וטען שאני 'גולדיגרית'", סיפרה הצעירה בעדותה. לטענתה, מאחר שהיא והנתבע היו בגדר ידועים בציבור, היא זכאית מכוח חזקת השיתוף ל-20% מאחזקות הנתבע בחברה ול-20% מרווחיו בה. עוד היא סיפרה כי במהלך הזוגיות הבטיח לה הנתבע שהוא יעניק לה 70 מטבעות ביטקוין בהנחה משמעותית עם דרישת תשלום עתידית, שבפועל כוסתה על ידיה כששילמה על טיול משותף שערכו.

הנתבע הכחיש כי השניים היו ידועים בציבור, וסיפר כי הם הכירו בגיל צעיר מאוד וכי יחסיהם היו רצופי מריבות ופרידות ולא יציבים, ולכן התובעת אינה זכאית לאחזקותיו ולרווחיו בחברה. ובאשר לעסקת הביטקוין - נטען כי היא לא הוכחה.

השופט ארז שני, שדחה את התביעה, קבע כי השניים לא היו ידועים בציבור ואף לא נכרת ביניהם הסכם כלשהו. "מגורים שלא על מי מנוחות משך תקופה קצרה אגב פרידות ואי־שיתוף במאומה אינם יוצרים את אותו קשר זוגי המאפשר הכרת השניים כידועים בציבור אשר קשרו גורלם זה בזו", כתב השופט שני והוסיף כי בהיעדר חזקת שיתוף החלה על הצדדים, וללא הסכם בכתב המסדיר את זכויות הצעירה בחברה, תביעתה לאחוזים ולרווחים ממנה נדחתה.

באשר לעסקת הביטקוין, ציין השופט שני כי אין בנמצא הסכם כלשהו התומך בגרסת הצעירה ודחה את ניסיון התובעת לקשור בין הוצאות הטיול המשותף לבין התשלום על עסקת הביטקוין: "להתרשמותי ועל רקע מערכת יחסים קצרה ורעועה, הפעילה התובעת דורשנות בהישענה על מצבו הרגשי והנפשי של הנתבע".