מאבק בין רשויות: היום - הדרמה המשפטית סביב חוק הנבצרות תגיע לשיאה | כל התרחישים

היועמ"שית נגד השימוש בנבצרות: היום (חמישי) בבוקר יתקיים בבג"ץ דיון בעתירות הדורשות לפסול את סעיף הנבצרות החדש בחוק יסוד: הממשלה. עד היום התערב בג"ץ רק בהוראת שעה שנחקקה בחוק יסוד, אך לא בסעיף קבע, כך שקבלת העתירות תביא לתקדים חוקתי שיחריף את המאבק בין הרשות השופטת לרשויות המחוקקת והמבצעת. דחיית העתירות תותיר את החוק על בעיותיו. בפני בג"ץ ניצבת אפשרות שלישית, שעשויה לסלול דרך בטוחה יותר בין המוקשים. הדיון ייערך מול שלושה שופטי עליון: הנשיאה אסתר חיות, המשנה לנשיאה עוזי פוגלמן והשופט יצחק עמית.

חוק הנבצרות קובע כי ניתן להוציא ראש ממשלה לנבצרות רק בשל מצב רפואי. זה ייעשה על ידי הצבעה של 75% מהממשלה, ולאחר מכן הצבעה ברוב של 80 ח"כים. החוק נועד למנוע החלטת יועמ"שית או בג"ץ להוצאת רה"מ נתניהו לנבצרות, שתפגע ברצון הבוחר ומבלי שמעולם חוקקה להם סמכות כזאת.

מאידך, נוסח החוק הוא בעייתי, שכן אין הגדרה ל"מצב רפואי" שבגינו ניתן להוציא ראש ממשלה לנבצרות, או איך ייקבע מצב כזה. כמו כן, במצב שבו ראש הממשלה לא כשיר למלא תפקידו מבחינה רפואית אובייקטיבית, כמו למשל במצב של שיתוק, האינטרס של שרי הממשלה לא לפרקה עשוי להביא למצב של מדינה ללא ראש ממשלה.

היועמ"שית לממשלה דרשה לראשונה בהיסטוריה לפסול לחלוטין את הסעיף בחוק היסוד. בתגובתה לעתירות היא מנתה את הבעיות, אך הוסיפה לטעון כי יש לפוסלו מכיוון שנתפר למידותיו של נתניהו. מייד לאחר חקיקתו נשא נתניהו את נאום "אני נכנס לתמונה", שלפיו החוק שחרר אותו מהסדר ניגוד העניינים שהתוותה היועמ"שית, שאסר עליו לעסוק ברפורמה בטענה כי עשויות להיות לה השלכות על משפטו המתנהל.

"חוק פרסונלי"

לפי היועמ"שית מדובר בחוק פרסונלי, ולכן יש לפסול אותו. לעומת זאת, יועמ"שית הכנסת שגית אפיק סברה שאין לפסול את החוק, ובתגובתה עמדתה על הבעייתיות של התערבות בג"ץ בפסילת חוקי יסוד, והסבירה כי לא רק שהחוק אינו פרסונלי - אלא שמאז ומעולם חוקקה הכנסת חוקים פרסונליים.

לתומכים בפסילת הסעיף בחוק היסוד שתי טענות: האחת - כי הוא פרסונלי, והשנייה - כי ההסדר בו בעייתי. בבג"ץ שפיר, שבו התערב בג"ץ בהוראת שעה בחוק יסוד: משק המדינה, שנקראה "פשרת האוזר", הציבה נשיאת העליון חיות את הקריטריונים שבהם רשאי בג"ץ להתערב בחוקי יסוד, מכוח דוקטרינת "השימוש לרעה בסמכות מכוננת". עו"ד אפיק סוברת שהיועמ"שית לממשלה לא הצליחה לנמק מדוע יש לפסול את החוק בשל אותם הקריטריונים.

בלאו הכי, התערבות של בית משפט בחוקי יסוד נחשבת בעייתית ביותר, ומצויה במחלוקת גם בין שופטי בג"ץ, שכן כוחו וסמכויותיו של בג"ץ, כמו למשל להתערב בחוקים רגילים, נובעים מחוק היסוד לפי פסיקת בג"ץ. משכך, אין כל נורמה או מקור שיאפשרו להתערב בחוקי היסוד עצמם.

עם זאת, הכנסת עשויה להביא לחקיקתם של חוקי יסוד דורסניים ללא ביקורת שיפוטית. רוב השופטים סבורים שיש לבג"ץ סמכות להתערבות כזאת, אך יש כמה שופטים ששוללים זאת. בבג"ץ שפיר, שם הרחיבה הנשיאה חיות את דוקטרינת השימוש לרעה, התנגד לכך השופט נעם סולברג ואף עקץ את הנשיאה: "מעתה, כינון חקיקת יסוד על ידי הכנסת עלול להיחשב 'קריאה ראשונה בלבד'".

השופט דוד מינץ כתב בבג"ץ שפיר כי החוק לא מקנה לבג"ץ סמכות להתערב בחוקי יסוד, וכי פעולה בלא סמכות היא עניין "חמור ביותר". בבג"ץ דרעי הוסיף: "הסמכות לבקר חוקים או לבטלם מכוח חוקי היסוד נשענת על ההכרה במעמדם החוקתי הרם של חוקי היסוד, מכוח סמכותה של הכנסת כרשות מכוננת. על כן, מהלך החותר תחת הנחת יסוד זו הוא מוקשה ביותר".

"התראת בטלות"

בתום הדיון בבג"ץ יש שלושה תרחישים מרכזיים: הראשון - דחיית העתירות, שתבטא ריסון שיפוטי והימנעות מהתערבות בחוקי יסוד - אך עם זאת, לא יהיה מענה לבעיות שבחוק. השני - קבלת העתירות. זהו תרחיש דרמטי ביותר, שירחיב את האקטיביזם השיפוטי ושיוסיף בעירה למשבר החוקתי הקיים.

התרחיש השלישי, האפשרי והסביר יותר - "התראת בטלות", כלומר דחייה חלקית של העתירות כך שבג"ץ יורה להשיב את החוק אל הכנסת כדי לתקן את הבעיות שבו. כך בג"ץ דוחה את הטענות לפרסונליות של החוק, אך גם כשהוא מקבל את הטענות לגבי הבעיות שבחוק - הוא נמנע מלפסול אותו, ומשיב אותו אל הכנסת לשיקול דעתה. יש לומר, גם התראת בטלות היא מהלך תקדימי והתערבות בחקיקתם של חוקי היסוד.