מחקר: משבר האמון בבית המשפט בישראל הוא החמור בעולם

האקטיביזם השיפוטי פוגע באמון הציבור במערכת המשפט: כך מרמזות תוצאותיו של מחקר חדש שנערך לאחרונה באוניברסיטה העברית.

המחקר, שנערך על ידי פרופ' יונתן גבעתי והדוקטורנט אהרון גרבר, משתמש בבסיס נתונים ייחודי שלא היה ידוע לחוקרי המשפט עד היום. מדובר בנתונים על אמון הציבור בבית המשפט ובמוסדות אחרים, הן בישראל והן במדינות אחרות, בשנים 1991-2018. בכך, הוא מצליח להכריע במחלוקת ההיסטורית בין נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק לבין השופט משה לנדוי.

ברק סבר כי ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת ומעורבות שיפוטית בשאלות פוליטיות לא יפגעו באמון הציבור בבית המשפט. הוא טען כי האמון יישמר כל עוד ישתכנע הציבור במניעים המקצועיים של השופטים ובהיותם פועלים ללא משוא פנים.

בניגוד לברק, לנדוי סבר כי המהפכה החוקתית תפגע באמון הציבור בבית במשפט. על פיו, קבלת החלטות בקשר למחלוקות פוליטיות וערכיות ופסילת חוקים של הכנסת אינה יכולה להיעשות בצורה אובייקטיבית וניטרלית.

המחקר מבקש לבחון באמצעים אמפיריים איזו מן התיאוריות נכונה באמצעות תוכנית הסקר החברתי הבינלאומי (ISSP (International Social Survey Programme שהיא פרי שיתוף פעולה חוצה מדינות המתמקד בשאלונים מ־40 מדינות בשנים 1991, 1998, 2008 ו־2018. המשיבים התבקשו לענות על השאלה "מה מידת האמון שיש לך בבתי המשפט ובמערכת המשפט?", ושאלות נוספות העוסקות בכנסת, בעסקים ובתעשייה, ברבנות ובמוסדות הדת ובבתי הספר ומערכת החינוך.

חשוב לציין שהמחקר חושף את הנתונים המוקדמים ביותר על אודות אמון הציבור בבית המשפט שזמינים לחוקרים בישראל (עם 4,500 נשאלים) כך שניתן לבחון כיצד המהפכה החוקתית השפיעה עליו לאורך השנים. אלו הנתונים היחידים שאיסופם החל בטרם חוקקו חוקי היסוד בשנת 1992 ובטרם ההכרזה על המהפכה החוקתית בשנת 1995.

הרשתות לא משפיעות

החוקרים טוענים כי "בעקבות המהפכה החוקתית, שיעור המשיבים עם אמון רב בבית המשפט ירד בכ־30%" וקובעים כי "שום בית משפט בעולם ושום מוסד בישראל לא ראו ירידה כה דרמטית באמון בהם בתקופה זו".

כשבוחנים את התפתחות רמת האמון לאורך שנים, החוקרים מוצאים שביחס לשנת 1991 ירד שיעור היהודים בעלי אמון רב בבית המשפט בכ־23% בשנת 1998, בכ־25% בשנת 2008, ובכ־29% בשנת 2018. "איננו מוצאים ראיה לשינוי באמון בבית המשפט בקרב הציבור שאינו יהודי", טענו.

המחקר מראה כי הירידה חלה גם בקרב אנשי אקדמיה, וכי "גם בצד שמאל של המתרס היתה הירידה דרמטית" וכי אין קשר מובהק מבחינה סטטיסטית בין הרשתות החברתיות לירידה באמון במערכת המשפט.

"העובדה שחלק ניכר מירידת האמון בביהמ"ש התרחשה לפני כניסתן של הרשתות החברתיות לישראל, והעובדה שלא נמצא כל קשר בין שימוש ברשתות החברתיות לבין אמון בביהמ"ש, מקשות לקבל את הטענה שירידת האמון נגרמה מהרשתות החברתיות", הם טוענים.

המחקר שולל כי הירידה באמון היא חלק מתופעת ירידת אמון ביתר מוסדות המדינה. הנתונים מראים כי הירידה באמון בביהמ"ש היתה תלולה ב־24% מזו של הירידה באמון הציבור בכנסת, במערכת החינוך ובמוסדות הדת.

המסקנה היא שהירידה באמון בבית המשפט בישראל היא ברמה החמורה בעולם. כאשר החוקרים השוו את הנתונים אל יתר 40 המדינות, גילו כי החל מהמהפכה החוקתית ירידת האמון בישראל תלולה יותר בכ־10% מכל יתר המדינות, כך שניתן לקבוע כי היא הגורם לכך. החוקרים קובעים כי הרחבה נוספת של שיקול הדעת השיפוטי תגדיל את חוסר האמון הציבורי, והתוצאה עלולה לסכן את עצמאות הרשות השופטת. הם מעריכים שיתגברו הניסיונות הפוליטיים לריסון בית המשפט ולהגבלת סמכויותיו.