פסקת ההתגברות: כוח בלתי מוגבל לכנסת - משחית

כולם מדברים על פסקת ההתגברות - תהיה או לא תהיה. בואו ננסה להעביר שיעור במושגי יסוד באזרחות, כדי להבין על מה המהומה ולמה היא כל כך חשובה ויכולה להשפיע על חיי כולנו. ננסה בדיון זה להתעלם מהעדפות פוליטיות.

המדינה הדמוקרטית קיימת בשביל האזרח ולא להפך. המדינה הומצאה כדי להגן עלינו פיזית, להעניק לנו זכויות כמו חופש להביע עמדה פוליטית, להשתתף במשחק הפוליטי, ליזום עסקים ולעסוק בכל שנבחר. זכותה של המדינה להגביל את חירותנו כדי שלא נפגע בזכויות אחרים יתר על המידה. עליה ליצור מערכת חוקים שתאפשר לכולנו - שחורים, לבנים, דתיים וחילונים, בני דתות שונות, תרבויות שונות והשקפות עולם שונות - לחיות יחד באותה מסגרת. 

אחד מעקרונות היסוד בדמוקרטיה הוא שהיא מורכבת משלוש רשויות נפרדות ועצמאיות, שאף אחת מהן אינה שולטת ברעותה. אף אחת גם אינה יכולה לטעות טעות שלא ניתן לתקנה. כך הרשויות מאזנות זו את רעותה ואף אחת מהן לא עומדת מעל שתי חברותיה. אם אחת תשלוט ללא מצרים באחרות - היא תנצל את כוחה העודף ואת סמכויותיה. אם נעניק לאחת מהן כוח עודף - היא תשלוט על האחרות ומן הסתם תנצל את כוחה לרעה, באופן שיפגע באזרח.

הרשות המבצעת, הממשלה, יוזמת פעולות באמצעות החלטות ממשלה. כפופים לה שרים שעומדים בראש משרדי הממשלה, אשר באמצעותם היא פועלת על ידי עובדי המדינה שהיא מעסיקה. הממשלה אינה אמורה לחוקק כלל, אלא להותיר מלאכה זו לרשות המחוקקת, שאמורה לפקח עליה באמצעות מליאת הפרלמנט וועדותיו. 

באופן תיאורטי, הכנסת רשאית לחוקק כל חוק שיחפצו חבריה. אבל כמו שאמר הלורד אקטון: "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט"

חברי הרשות המחוקקת אמורים להיבחר על ידינו. באמצעותם אנו אמורים לפקח על עבודת הממשלה. דהיינו, כדי שהממשלה תוכל לבצע, היא צריכה להעביר החלטות שאותן יבקרו הח"כים. הרשות המחוקקת אמורה להיות נפרדת לחלוטין מהמבצעת, אחרת לא תוכל לפקח עליה.

אצלנו הרשות המחוקקת נשלטת ברובה על ידי הרשות המבצעת - הממשלה. נדיר שהכנסת מכשילה את הממשלה, כיוון שיש לממשלה רוב בכנסת וראשי הסיעות הם חברי כנסת. הכנסת יכולה ליזום חקיקה, אף שלמעשה רוב החקיקה יזומה על ידי ועדת השרים לחקיקה, דהיינו - על ידי הממשלה. 30 שרים ועשרה סגני שרים הם 40 ח"כים שהינם גם חברי הרשות המבצעת וגם המחוקקת. הממשלה שולטת ללא מצרים בכנסת והכנסת מבקרת את הממשלה רק באמצעות ועדותיה, ששיניהן אינן מחודדות דיין.

תיאורטית, הכנסת רשאית לחוקק כל שיחפצו בו חבריה. כוח בלתי מוגבל - משחית. כמו שאמר הלורד אקטון: "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". הכוח לחוקק לא יוגבל, אם לא נעניק סמכות לרשות אחרת לבטל חוקים. ללא סמכות כזו מה שיגביל את חברי הכנסת הוא הבושה, האיפוק והאיזונים בין מפלגות הקואליציה. האם אנו מוכנים לסמוך על זה? אנו חייבים "מכשיר" שיסייע לנו למנוע מהכנסת למשל לשנות את המשטר, או לאפשר לעצור אדם לזמן רב בלי שיראה שופט.

הרשות השופטת אינה יוזמת חוקים, תקנות או צווים. היא דנה רק במה שמובא בפניה על ידי אזרח או תאגיד. בכך - כוחה קטן משל השתיים האחרות. אם הרשות השופטת פוסקת פסיקה שאינה מוצאת חן בעיני המחוקק, הכנסת רשאית לשנות את החוק ובכך להתגבר על פסיקת בית המשפט בעניינים דומים מכאן ולהבא. 

כדי שניתן יהיה להתמודד עם כוחן של הרשויות האחרות ולהגביל אותן, כדאי לנו לתת בידי בתי המשפט את הכוח לבטל דברי חקיקה קיצוניים ויוצאי דופן, שפוגעים בזכויותינו. מאידך, אותו דבר חקיקה צריך לאפשר לרשות המחוקקת להתגבר על החלטה של בג"ץ - ככל שהיא פוגעת באופן יוצא דופן בעבודת הכנסת או הרשות המבצעת. פסקת התגברות זו צריך שתהיה מוסדרת באופן שלא יהיה קל לכנסת לבטל פסיקה כזו. כך למשל, אם די יהיה ברוב של 61 חברי כנסת כדי להתגבר על כל החלטה, אזי כל קואליציה תוכל לבטל כל פסיקה של בג"ץ.

אם החוק יקבע כי צריך במקרה כזה רוב מיוחד של חברי כנסת שיכלול גם עשרה או 15 אחוז מחברי האופוזיציה - נהיה בטוחים שאף רשות לעולם לא תשלוט ברעותה. יחד עם זאת, נשמור על יכולתו של ביהמ"ש לפסול חוקים שיפגעו בזכויותינו יתר על המידה ומאידך - נבטיח את יכולתה של הרשות המחוקקת להתגבר על טעויות פסיקה בבג"ץ, או על פסיקה נרחבת מדי שתפגע ברשויות האחרות. 

עו"ד עופר ברטל ממשרד ברטל כהן היה מועמד השנה לבית המשפט העליון