מובלעת של 16 דונמים, על גבעה ירוקה במזרח ירושלים בין גדר ההפרדה של אבו דיס לבין גבולה המזרחי של שכונת ג'בל מוכאבר, עומדת להיות השטח הנפיץ הבא בבירה. במסגרת הליך חסוי השלים משרד המשפטים את העברת השטח לבעלות זמנית של מדינת ישראל.

חוקרים אזרחיים שנשכרו על ידי האפוטרופוס הכללי השיגו ראיות כי השטח נרכש על ידי יהודים עוד בראשית המאה הקודמת ובאחרונה קיבלו את אישורו של בית המשפט לכך.

סיפור המעשה: בשנת 1924 האמירו מחירי השכירות בירושלים, מה שהקשה מאוד על תושביה היהודים, שהיו אז בעיקר מהמעמד הבינוני הנמוך. בשל כך הוקמה קבוצה בשם "ועד השכנים" אשר בכוונתה היה לקנות שטח ועליו להקים שכונה חדשה ובה בתים עם מחירי דיור נמוכים יותר. הם פנו אל אזור העיירה הערבית אבו דיס והתעניינו ברכישה של כ־400 דונמים.

לשם כך הקימו אגודה בשם "אגודת הדיירים", שהיו"ר שלה היה יהושע אביזוהר סינגלובסקי (אחיו הוא מייסד רשת אורט), ומזכיר האגודה היה יעקב יהושע דימנד. בין כמאתיים חברי האגודה הרוכשים היה הרב צבי פסח פרנק, פוסק גדול ולימים רבה הראשי של ירושלים. ב־1927 הם השלימו את רכישתם של 453 דונמים. ב־1930 עמדה להתחיל בניית השכונה, אלא שאז פרצו מאורעות תרפ"ט והתוכנית לבניית שכונה יהודית במקום נגוזה ומעולם לא הושלמה.

מפנה בתולדות הקרקעות

אחרי המאורעות החליט היישוב היהודי בארץ ישראל לזנוח את הבנייה בשטחן של כל המובלעות, בעיקר בשל קשיים בהגנה עליהן, ולבנות ברצף טריטוריאלי בלבד. בגלל פרוץ מאורעות "המרד הערבי הגדול" בחודש אפריל 1936 ובגלל אי־סדרים של מנהלים באגודה אשר נתגלו, הופסקו כל פעילויותיה של האגודה לחלוטין.

מתוך 453 הדונמים שנרכשו, האגודה הספיקה להשלים את רישום הבעלות על הקרקעות כדין בספר העסקאות המנדטורי רק על 371 דונמים באבו דיס. 82 הדונמים הנותרים לא נרשמו, אף שהליך הרכישה שלהם הושלם.

אחרי מלחמת העולם השנייה הגיע לאדמות היהודים באבו דיס מנהל הקרקעות של הקרן הקיימת לישראל, יוסף ויץ, וכתב: "המקום יפה, אבל מבודד מאוד. ייתכן שבעוד שנים תגיע שעתו של זה להיבנות". פרופ' איל דוידסון מאוניברסיטת אריאל, שחקר את היסטוריית אדמות המקום, כתב במחקרו כי "ביקור זה בישר על מפנה בתולדות אדמות היהודים באבו דיס, מפנה אשר משמעותו היא ויתור אגודת הדיירים על החלום של השכונה ממזרח לירושלים, לאחר שהוברר כי אין בדעת איש להתיישב על אותן האדמות".

גדר ההפרדה

בשנת 1948, במסגרת חלוקת העיר ירושלים, נותרה אבו דיס בשליטתם של הירדנים. היא התרחבה ונבנתה גם על חלק מאדמות אגודת הדיירים, זאת אף שהיו רשומות ככאלה אצל "הממונה הירדני על רכוש האויב".

אחרי מלחמת ששת הימים בשנת 1967 נקבע גבולה של ירושלים באופן שבו רוב אדמות היהודים נותרו בצד הפלשתיני.

בשנת 2003 נבנתה באזור גדר ההפרדה ועיגנה את המצב הקיים כך שרק 60 דונמים מתוך כ־400 נותרו בצד הישראלי. האדמות, שהיו רשומות אצל הרשם הירדני, עברו לידיו של האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים בישראל. במהלך השנים איתר משרד המשפטים חלק מיורשי "אגודת הדיירים" והעביר להם את קרקעותיהם. אלה נרכשו על ידי ארווינג מוסקוביץ, ובשנת 2004 התיישבו עשר משפחות יהודיות בחלקות, זאת באמצעות פעילות של עמותת "עטרת כהנים".

קרקעות נוספות באזור

אלא ששטח הקרקע הגדול ביותר שבצד הישראלי, המכונה F, כלל לא היה רשום אצל הירדנים כאדמות של יהודים והוא נחשב לנכס עזוב שלא היה בידי המדינה והאפוטרופוס הכללי.

מיקומו של השטח נפיץ - מובלעת בין גדר ההפרדה של אבו דיס לבין גבולה המזרחי של שכונת ג'בל מוכאבר, אזור המכונה "סוואחרה" על שם השבט הבדואי שנמצא בשטח. ככל הנראה, יש על הקרקע כמה בתים בודדים של ערבים.

לאורך השנים האפוטרופוס הכללי הניח כי אגודת הדיירים רכשה גם את השטח הזה, אך למרות ניסיונות שהחלו ב־2005 לא נמצאו לכך ראיות. ב־2017 מונתה סיגל יעקובי לתפקיד האפוטרופוס הכללי, וכיום היא שופטת כלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב. עם מינויה החלה לקדם את הנושא.

שטח F שייך ליהודים

בשנת 2021 הצליחו חוקרים אזרחיים שנשכרו על ידי יעקובי לאתר ראיות כי שטח F שייך ליהודים. באותה שנה הוגשו הראיות לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובמסגרת הליך חסוי השופטת תמר בר־אשר קיבלה את טענות משרד המשפטים, והשטח הועבר לבעלותו הזמנית של האפוטרופוס הכללי.

ל"ישראל היום" נודע כי בימים אלה עוסקים באפוטרופוס הכללי, בניהולו של בנצי פיגלסון, בניסיון לאתר את יורשיהם של הרוכשים. פייגלסון הורה לאנשיו לבצע מחקרים נוספים דומים באשר לקרקעות באזור.