"הצדק", כידוע, "צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות". מסיבה זו, כפי שהדגיש בית המשפט העליון, גם השופט הישר באדם צריך לעיתים לפסול את עצמו (ואם אינו עושה זאת בעצמו, יכולים בעלי הדין לבקש את פסילתו), כאשר רובצת מעליו - ולו בעיני הרואים - עננה כבדה של משוא פנים לטובת אחד הצדדים. לפי הפסיקה, צריך להיות מדובר בחשש אובייקטיבי, כזה שבעיני "האדם הסביר" די יהיה בו כדי להטיל ספק בטוהר ההליך השיפוטי.
רק זה היה חסר למערכת המשפט. בימים שהיא ממשיכה להילחם על תדמיתה, ומנסה לשקם את אמון הציבור בה, סקופ מסוג זה שחשף דורון הרמן בערוץ 10, עלול למוטט הכל. חשיפת תיאום מהלכי משפט בין השופטת שישבה בדין לבין חוקר הרשות לניירות ערך, עלולה להביא עימה סחף נוסף באמון הציבור בטוהר ההליך השיפוטי. ההיקף והתוכן כבר אינם משנים. העיקר הוא התדמית. בעיני חלק מהציבור, ההליך כבר "זוהם", וכל תוצאה שתתקבל לא תיתפס כאמינה.
לעומת זאת, במישור המשפטי הצרוף, התוצאה הרבה פחות חמורה. בשל השלב המקדמי, שבו מצויים הליכי פרשת 4000, ועיקרו דיון חוזר ונשנה בהארכת מעצר החשודים, הכשל הגדול לא יפגום באופן ממשי בהליך העיקרי.
יש להניח שברמה האישית תיאלץ השופטת לשלם את המחיר, אך בסופו של יום, לזיהום ההליך בשלב המעצר לא תהיה השפעה ממשית על המשפט עצמו, היה ויוגש כתב אישום.
גם בלי הכישלון המהדהד של החלפת המסרונים, על דרך הכלל והרצוי (אף שלא תמיד מצליחים לקיימו), שופט שדן בהארכת המעצר אינו יושב בדין בתיק העיקרי - זאת, בשל חשיפתו לחומרי חקירה וראיות שהוצגו בפניו בשלב הארכת המעצר, לעברו הפלילי של העצור ולמסוכנותו, שעלולים להטות את דעתו בהמשך. כך, קל וחומר, בתיקים דנן שעיקרם חשד לעבירות חמורות של שוחד שיידונו ממילא בבית המשפט המחוזי ולא בבית משפט השלום שדן במעצרים.
התוצאה היחידה שעשויה להיות לפארסה של אתמול היא שחרור מוקדם מהצפוי של חלק מהחשודים, שבוודאי יטענו כי בהליך מעצרם נפל פגם שאינו ניתן לריפוי אפילו על ידי החלפת השופט שידון בהארכתו. נקל לשער שסנגוריהם יסחטו את הלימון הזה עד תום, אך כאמור, כל זאת בעירבון מוגבל.
אם ירצה, יוכל גם ראש הממשלה להשתמש בסאגה הנוכחית כדי "להוכיח" את טענתו בדבר "רדיפות המשטרה", אף שמבחינה משפטית מהותית למעצר החשודים אין כל קשר ישיר אליו. אם מישהו היה זקוק לתיעוד ישיר של משוא הפנים והטיית החקירה שבהם נוהגים, כביכול, המשטרה והחוקרים, הוא הונח לפניו אמש על מגש של כסף. בפועל, כאמור, מדובר יותר בבועות חלולות מאשר במהות.
זה נשמע רע, זה נראה רע, זה מריח רע. אבל בסוף רק הראיות ידברו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו