אנשי בצלם אינם מגיני צדק

כל מי שלחם כנגד הטרור הפלשתיני ב-20 השנים האחרונות מכיר את התחושה: עמוס בהתרעות ממוקדות, אתה נכנס לפעולה, ואז, נעמדים מולך עשרות, ולפעמים מאות ישראלים, ונלחמים ממש בך. ברגעים האלו אתה ממש כבר לא בטוח מי איתך ומי נגדך. התוצאה: שנאה ועימות, מהסוג הכי גרוע שיכול להיות. איך זה מרגיש? כאילו ששכן שלך שם לך סכין בגב.

אי שם בשיאה של האינתיפאדה השנייה, שירתי כמפקד גדוד שריון בגזרת השומרון, סביב ובתוך העיר שכם. הייתה זו תקופה אינטנסיבית ביותר – ידענו להגיד שכל התרעה ממוקדת שלא נצליח לסכל, את תוצאותיה נשמע תוך זמן קצר, בפיצוץ חזק במיוחד, שלאחריו הודעה על הרוגים בפיגוע, בחדרה, נתניה, ותל-אביב.

הגדוד שלי פעל לילות כימים באווירה הזו. מצאנו את עצמנו משתתפים במאות סיכולים כאלה, שדרשו כניסה משולבת של שריון ורגלים לעומק שטחי A, לפשיטה שלא ערכה יותר משעתיים, במהלכה נעצרו המחבלים, ולעיתים גם שולחיהם. מיד בסוף הפעולה היינו יוצאים חזרה מהעיר ונותנים לתושבים לחיות את חייהם. לא רצינו לפגוע במי שלא צריך ולא רצינו להישאר שם דקה אחת נוספת מעבר לנדרש.

לאחר כמה חודשים החל להתעצב מאפיין פעולה בגזרה. בכל פעם שהיינו אוספים את הכוחות לקראת כניסה למטרת סיכול, עשרות מפגינים היו נעמדים מולנו וחוסמים את דרכי הגישה לעומק השטח. הם היו מתעמתים איתנו: לעיתים בוויכוח על כך שאנחנו פוגעים בחיי הפלשתינים, לפעמים במחאה על זכויות אדם, ולפעמים ממש בעימות אלים שכל תכליתו לסכל את פעולתנו. כלומר, אם נאמר זאת במפורש: לאפשר למחבלים לבצע את זממם. זו הייתה המשמעות של הפעולות שלהם, בלי לכבס מילים.

כשפנינו לדרגי הפיקוד הבכירים בכדי לפתור את הקושי המבצעי הזה, ניתן בידינו צו שטח צבאי סגור, שמתוקף הצגתו בפני האזרחים המוחים הם נדרשים לפנות את המקום. רק במקרים מעטים הם היו מתקפלים לאחור ונמנעים מלהתעמת איתנו. בפועל, ברוב המקרים הם היו פועלים 100 מטרים מהמקום, נחושים ברצון העז שלהם להפריע לצבא לבצע את משימתו ולהגן על מדינת ישראל ועל אזרחיה, ובדרך חושפים את הכוחות שהיו לקראת מגע עם אויב.

חלק מהמוחים האלו באמת דאג לזכויות אדם. לא כולם רעים. אבל חלק בלתי מבוטל פשוט ראה בנו קלגסים ועשה ככל שביכולתו להפריע לנו בביצוע המשימה. כמפקד גדוד בדרגת סגן-אלוף, ניסיתי מדי פעם לשוחח איתם. הרגשתי שאני מדבר אל הקיר, ממש כך. נימה של זלזול הופנתה כלפיי, עם פנים שמביעות שנאה של ממש. כן, ה"אחים שלנו" ש"דואגים" לזכויות אדם – לא מעניין אותם מה אתה הולך לעשות ולשם מה אתה נכנס לשטח. העיקר שהם שם, נגדך.

ברור לגמרי מה הן התחושות שמציפות את הלוחמים ברגעים האלו, מה הם חושבים על החבורה הזו שעושה כל שביכולתה למנוע ממך פעולה, כשהמשתמע מכך הוא שעשרות ישראלים הולכים לשלם מחיר בחייהם; ואגב, בדרך כלל בפיגועים מערבית לקו הירוק. אבל את מי מהם, "מגיני הצדק", מעניין הפרט ה"טכני" הזה.

שאט נפש יצאה מהמפקדים

בשלב מסוים גיבשנו מאפיין פעולה אחר אל מול ה"מאמץ האזרחי" הזה. התחכמנו לו, ביצענו לו הטעיות, ובכל פעולה היה נדבך של הונאה – הם הלכו לכיוון אחד, ואנחנו נכנסנו מכיוון אחר. כן, השקענו אנרגיה כפולה כדי לעשות את מה שהוטל עלינו, אבל לא ראינו בכך שום ברירה אחרת. לריב עימם ולסלקם בכוח היה מבחינתנו ייהרג ובל יעבור. לנו היה ברור שישראלי לא ירים יד על ישראלי. טבעי לא?!

שנים לאחר מכן, ואני כבר אלוף-משנה, מפקד חטיבה ומדריך במכללה לפיקוד ומטה בצה"ל (פו"ם), הגיע נציג בצלם לשוחח עם חניכי פו"ם, אלו שמיועדים להיות מפקדי גדודים בצה"ל תוך זמן קצר. אינני יודע מדוע הוא הוזמן, וזה גם לא היה בשליטתי, אבל המחזה שהתגלה לי תוך כדי השיחה ואחריה היה לא מפתיע, שהרי מי ישב שם בין המפקדים? אותם אלו ששירתו תחתיי באינתיפאדה השנייה, שפעלו כנגד טרור ושעמדו במחסומים על מנת למנוע כניסה של מפגעים לעבר ערינו ויישובינו. הם תקפו את נציג בצלם באמירות חריפות ביותר. חשתי שאט נפש שיוצאת מתוכם, איבה אמיתית לחבורה הזו, אלו ש"דואגים" לזכויות אדם, שנתפסה ממש כחבורת בוגדים. זה לא היה קל לשמוע, אבל זו הייתה כנראה תוצאה בלתי נמנעת.

הבנתי אז באותו רגע, שאלו המתחסדים, המנסים מתוך היותם "יפי נפש" להגן על חפים מפשע שנכלאו לזירת לחימה, אותם אלה ממש הפכו להיות חלק מהאויב בראיית המפקדים הצעירים. זה באמת מה שקרה שם, וככה הם נתפסים גם היום.

וכעת, כשאני רואה את ראש ארגון בצלם נואם במליאת האומות המאוחדות נגדנו, נגדי ונגד חייליי, ברור לי מעבר לכל ספק: אין שיתוף פעולה עם האויב שהוא יותר מובהק מזה. מכאן אני אומר בפה מלא לכל אותם "מתייפייפים" – אתם מספרים לעצמכם סיפור שאתם הומאניים, אבל בפועל אתם לא יותר מחבורת עלובים שמסתתרים מאחורי החוק, ובפועל מונעים מכוח המגן של עם ישראל לבצע את משימתו ולאפשר חיים נורמליים לתושבי המדינה הזו. כשאתם הולכים לאו"ם, עשו לנו טובה – הישארו שם. אין לכם מקום פה איתנו.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו