איך שלא מסתכלים על המלצות המשטרה בתיק 4000, כמו גם על תחקיר 'המקור' על אודות מה שהתרחש באתר וואלה!, הם נראים חמורים מאוד. לכאורה, ראש הממשלה היטיב במיליארדים לחברת בזק ולבעליה, בתמורה לסיקור חיובי, או לפחות לשיפור הסיקור שלו ושל רעייתו באתר וואלה!. זאת בעוד שמערכת חדשותית ראויה לשמה אמורה להתנהל בעצמאות מקצועית מלאה ונטולת פניות. לראש הממשלה, לאשתו, לבנו ולעוזריו, כמו לכל בעל אינטרס אחר - אסור להתערב בתכנים.
הצרה היא שהעיקרון הנאצל הזה לא כל כך עובד במבחן המציאות. אין מערכת עיתונאית חפה מלחצים, ומעטים כלי התקשורת, אם בכלל, שעמדו ללא מורא וללא משוא פנים בתכתיבי הבעלים. בקשות כגון "תסדר לי תמונה טובה", "תורידו את התמונה הישנה שלו כשהיה שמן", "למה האייטם יצא כל כך קטן?", "שים את הסיפור גבוה יותר בדף הבית", וכן הלאה, הן עניין שבשגרה במערכות העיתונות הישראלית. שלא לדבר על תחקירים שנפסלו, תוכניות שהורדו ומגישים שהושעו, משום שהעמדות שנקטו לא נשאו חן בעיני בעל שררה כזה או אחר. זו השיטה. היא מכוערת ודוחה אבל כך היא עובדת, ומי שאומר אחרת מיתמם.
ייתכן שנתניהו ואנשיו הרחיקו לכת בדרישות יותר מאחרים. ואולם כדי להוכיח שמדובר בשוחד, התביעה תצטרך לעבוד קשה מאוד. בראש ובראשונה, נתניהו יוכל לטעון ל"הגנה מן הצדק", כלומר לשאול מדוע חוקרים ומאשימים רק אותו. הוא ידרוש מהפרקליטות להסביר מדוע מקרים אחרים, דומים מאוד על פניהם, לא נחקרו, ובוודאי לא באותה האינטנסיביות.
הדוגמה הבולטת ביותר כמובן היא "חוק ישראל היום", שגילם בתוכו הטבה כלכלית עצומה למתחריו של עיתון זה, בתמורה לסיקור חיובי מצד מי שאמור היה להיות הנהנה העיקרי מהחוק, העיתון "ידיעות אחרונות". דוגמה נוספת היא פרשת התרומה של איש העסקים חיים סבן לקמפיין הבחירות של שמעון פרס, שבתמורה, לכאורה, ראש המטה של פרס - שרת התקשורת דאז דליה איציק - מאפשרת לסבן לרכוש את בזק תוך הקלה רגולטורית עצומה. פרשה זו, שאותה חשף העיתונאי איתמר פליישמן, לא נבדקה עד היום. נתניהו ישאל בצדק, מדוע?
נתניהו יכפור גם בטענה שהקל על אלוביץ' בניגוד לאינטרס הציבורי. הוא יצביע על החלטות שקיבל כשר תקשורת שפגעו בבזק, ובהחלט יש כאלה. הוא גם יטען שכל ההחלטות שקיבל היו מקצועיות ומוצדקות, ויציג חוות דעת התומכות בעמדתו. ייתכן שהוא ופילבר קיצרו תהליכים ולא עבדו לפי הנוהל, אבל מכאן ועד עסקת "קח ותן", הדרך ארוכה, כך הוא צפוי לומר.
לתביעה לא יהיה פשוט להוכיח שנתניהו פעל ביודעין נגד האינטרס הציבורי, רק כדי לעזור לחבר. כדי להוכיח טענה כזו יהיה עליה להציג ראיות חותכות וחד-משמעיות, כאלה שאינן משתמעות לשתי פנים. אישית, אני מטיל ספק בקיומן של ראיות כאלה.
אך אף אם נתניהו יוכל להיחלץ מאימת הדין, כל זה, בכל מקרה, לא מבשר טובות - לו או לנו. ראשית, כך כאמור אסור להתנהג. שנית, מהיום ועד לסיום הפרשה יחלפו עוד שנים. תחילה יידרש מנדלבליט להכריע, תהליך שיארך חודשים. לאחר מכן ייערך לנתניהו שימוע, אשר רק לאחריו תתקבל החלטה אם להעמידו לדין ובאילו האשמות. בכל נקודת זמן, ייתכן שעורכי דינו יזמו עסקת טיעון אשר הדיונים עליה יארכו זמן רב. ייתכן גם כמובן שנתניהו, פייטר בנשמתו, יילחם עד הסוף, כלומר עד לערעור בבית המשפט העליון, ויעשה זאת בלי להתפטר מהתפקיד, כפי שמאפשר לו החוק.
במידה רבה, לאמירה הציבורית ולסקרים, תהיה כאן השפעה מכרעת. אם הציבור יתרשם לשלילה ממסקנות תיק 4000 והפופולריות של נתניהו תרד, אזי קץ חייו הפוליטיים יתקרב, וגם למערכת המשפטית יהיה קל יותר. תצד שני, אם הציבור ימשיך לתמוך בו והוא ינצח את הבחירות כשהחטוטרת המשפטית על גבו, אזי משפט נתניהו יהיה במידה רבה יום הדין של מערכת אכיפת החוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו