בדיחה יהודית עתיקת יומין מספרת על הליצן העממי הרשל'ה מאוסטרופולי, שביקש לשלוח מברק להוריו על יציאתו למסע ארוך ומסוכן. מכיוון שכל מילה במברק עלתה הרבה כסף, קיצץ הרשל'ה את נוסח המברק עד שלבסוף הסתפק בארבע מילים: "תתחילו לדאוג. המשך יבוא". במובנים רבים, פרסום החלטת היועמ"ש כפי שפורסמה, דומה להודעתו של הרשל'ה.
מנקודת מבטו של שלטון החוק, הסימפוניה הבלתי־גמורה של פרסום המלצות היועמ"ש בתיקי נתניהו הפכה לסאגה מתגלגלת, מביכה. מטעה. מתעתעת. מבלבלת. יש שיאמרו: מבזה.
אכן, מדובר בראש ממשלה שהמלצה על הגשת כתב אישום נגדו, מעבר לפן האישי שכמו אצל כל חשוד אחר כרוכה ב"דיני נפשות", עשויה לחרוץ גורלות פוליטיים. מתינות ושיקול דעת יפים לכל החלטה מנהלית, כל שכן כאשר מדובר על העמדת אדם לדין פלילי בעבירות חמורות מסוג אלה שמדובר בהן. אך מכאן ועד לסחבת בלתי־נגמרת, הדלפות בלתי־פוסקות על תוכן הדיונים במסדרונות הפרקליטות, ופרסום חוות דעת נוגדת של פרקליט המדינה הדרך רחוקה.
שלטון החוק אינו מתבטא רק בעיקרון הגדול של שוויון הכל בפניו, מראש ממשלה ועד אחרון האזרחים. שלטון חוק ראוי לשמו מתבטא גם באכיפה שוויונית, בשקיפות מלאה, ובתחושת הציבור שכל אלה מתקיימים הלכה למעשה.
אמון הציבור ברשויות החוק יגבר רק ככל שהציבור יהא משוכנע שההחלטות מתקבלות בתום לב, באופן שוויוני וענייני, על פי דיני הראיות ולא מכוח הקולות בכיכר העיר. משיכת ההחלטה במשך חודשים, הראיונות המיותרים בתקשורת, ההדלפות והפרסום המוקדם על המסקנות הצפויות, לא תרמו לביצור שלטון החוק. להפך.
כך גם ההתקפות החוזרות ונשנות מצד נתניהו ומקורביו לא תרמו, בלשון המעטה, להגברת אמון הציבור בטוהר הליכי ההעמדה לדין. פרסום המסקנות כארבעים יום לפני מועד הבחירות רק מגביר את חוסר האמון, מימין ומשמאל.
מוקדם עדיין לקבוע אם פרסום המסקנות ירע את מצבו הפוליטי של ראש הממשלה בבחירות הקרובות או דווקא יסייע לו. בדבר אחד אין ספק: שלטון החוק בישראל ספג בחודשים האחרונים מכה אנושה. לא רק מתוצאות החקירה (ואת זה רק ימים יגידו) המטילות צל פלילי כבד מנשוא על ראש הממשלה, אלא לא פחות מן הדרך שבה התנהלו הדברים.
העבירות שבהן מדובר - שוחד, מרמה והפרת אמונים - הן מן הקשות שבעבירות הפליליות שעניינן טוהר המידות בשירות הציבורי. אך כדי להרשיע בהן לא די בסברות כרס ובעדויות עדי מדינה, שהיו שותפים לעבירות ויש להם אינטרס אישי ב"סיפוק הסחורה" למשטרה ובהפללת החשוד העיקרי.
הדרך לסיום ההליך עוד רחוקה: שימוע, שבעקבותיו העמדה לדין, ולאחר מכן חודשים ארוכים של דיונים בביהמ"ש. הררי המלים והראיות יצטרכו לעמוד ברף המחמיר של הרשעה בדין הפלילי: לצד התקיימות היסוד העובדתי של העבירה, גם יסוד נפשי, ואחר כל אלה שכנוע בצדקת ההרשעה "מעבר לכל ספק סביר".
בימים האחרונים נודע על הכוונה לפרסם חוות דעת חולקת של פרקליט המדינה, מחמירה הרבה מזו של היועמ"ש. אם כך ייעשה, יהא זה משגה פטאלי. חובת פרקליט המדינה, כמו חובת שאר עמיתיו שעסקו בתיקים, להביע את עמדתם, ללא מורא וללא משוא פנים, אך זאת רק בדיונים הפנימיים, בחדרי חדרים.
בסופו של דבר, כפי שהבהיר נחרצות מני מזוז, היועמ"ש לשעבר: "יש מי שמייעץ ויש מי שמחליט". והמחליט חייב להיות אחד ויחיד: היועץ המשפטי לממשלה. הוא, ורק הוא.
ההתנגדות הנחרצת של היועמ"ש ופרקליט המדינה להשמעת דעות נוגדות של שרים בפני בג"ץ, שאושרה גם בפסיקת ביהמ"ש העליון, מבוססת על ההנחה ש"על המדינה לדבר בקול אחד". אם כך במתן תשובה לבג"ץ, קל וחומר גם בהעמדה לדין.
גמגום במתן ההחלטה והשמעת קולות שונים עשויים להעמיד באור מגוחך את החלטת היועמ"ש, ולהטיל צל כבד על המניעים הלא עניינים שעמדו מאחורי ההליך כולו, ובעיקר דרך פרסום תוצאותיו.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
