1. לא חדש, האשמת היהודים ב"נאמנות כפולה". שמענו זאת במשך ההיסטוריה בכל פעם שהשתלבנו במדינות השונות והפכנו לגורם משפיע. נאמנות כפולה מניחה שיש רק נאמנות אחת; ולא היא. אדם יכול להיות נאמן למשפחתו, לעמו, למדינתו. אין סתירה. לבטח לא ביחס ליחסי ישראל־ארה"ב. אבל הקולות הללו, הנשמעים כיום יותר מצד החלק הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית, מכוונים לסמן את היהודים כגורם חתרני נגד ארה"ב. ברור שלא הם המטרה, אלא ישראל. יש זרם הולך וגובר בשמאל האמריקני שמתנגד לעצם הרעיון של מדינה יהודית. האנטישמיות מצאה לה מסווה, לחרפתנו גם בדמות פעילים יהודים. וגם זה לא חדש.
2. אז חמישה מועמדים דמוקרטים הודיעו שלא יגיעו לוועידה, ביניהם ברני סנדרס ואליזבת וורן. סנדרס היהודי אף נימק את ההחרמה באומרו שהוא "מודאג מהבמה שאיפא"ק מציע למנהיגים קנאים המתנגדים לפתרון שתי המדינות". גם לזה אנחנו רגילים - קנאים המסמנים כל מי שלא מסכים איתם כ"קנאי", גם אם הוא מתנגד לתוכנית שפירושה התאבדות מדינית. וכך מצא עצמו איפא"ק תחת לחץ אדיר של העילית הליברלית־שמאלית.
האירוניה היא שאיפא"ק עושה מאמצים אדירים לא להסתמן כימני או כרפובליקני. אפשר לראות זאת בבחירה המוקפדת של דוברים. (כמעט) לא תמצאו אינטלקטואלים ימנים או שמרנים. דוברי הימין העיקריים בוועידה הם פוליטיקאים. בניגוד לתעמולת הכזב, כל מי ששוחחתי איתו משוכנע שהבעיה אינה מדיניותה של ישראל או נתניהו. הבעיה של השמאל האמריקני - כולל יהודים בתוכו - היא קיומה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
3. אתמול, בפתיחת הוועידה עלה לנאום יו"ר איפא"ק, הווארד קור. הנאום נדמה כאפולוגטי בתחילה, אבל בתוך דקות ספורות הפך מדברי התנצלות לקריאת קרב, שסחפה את האולם. "השנאה האינטנסיבית למדינה היהודית זוחלת מהשוליים למרכז המפה הפוליטית", הזהיר; "הצד השני מנסה לבודד אותנו מחברינו ושכנינו. הם רוצים לפגוע בתמיכת ארה"ב בישראל; הם רוצים את יהדות ארה"ב פגיעה וחלשה". הוא הציג את איפא"ק כתנועה אזרחית הפועלת לחיזוק היחסים עם ישראל, בגלל שזה טוב גם לארה"ב. "אנחנו תנועה של פעילים אזרחים מגוונים, מאמונות ותרבויות שונות, הומוסקסואלים וסטרייטים, דתיים וחילונים, סטודנטים ובוגרים, מנהיגי פועלים ובעלי עסקים, פעילים אפרו־אמריקנים, אסיאתים, היספנים, ותיקי הצבא האמריקני, מובילים של צדק חברתי וכלכלי. אנחנו אמריקה!".
לקראת סופו, נשמע קור מיליטנטי. "יריבי ישראל החליטו לתקוף אותנו", אמר, "הם צריכים לקבל תגובה פוליטית גדולה ומקיפה. הם חושבים שאנחנו פגיעים וחלשים, אבל הם לא יודעים ממה אנו עשויים". התשובה להם צריכה להיות הגדלת התנועה. "יש עוד מיליונים רבים של תומכי ישראל שאינם מעורבים; אנחנו זקוקים להם". הוא סיים בקריאת קרב: "כך נענה למבקרינו: לא נעצור! וכשהם אומרים לנו לזוז הצידה, נתקדם הלאה; וכאשר ינסו להשתיק אותנו - נדבר. וכשיאמרו לנו לשבת, נעמוד מולם".
דברים כדַרְבוֹנוֹת. השאלה היא, האם הרוב היציב של המפלגה הדמוקרטית מסוגל לעצור את הסחף שמאלה. חברת הקונגרס אילהן עומר על אמירותיה האנטישמיות, אינה לבד. עובדה היא שמועמדים להנהגת מפלגתה מחרימים את הכינוס היהודי הגדול ביותר בארה"ב.
4. אחר כך עלה לבמה נשיא הונדורס, שהודיע על העברת שגרירות ארצו לירושלים. אחריו עלתה ראש ממשלת רומניה, ויוריקה דנצ'ילה, שהכריזה על רצון ממשלתה להעביר את שגרירות רומניה לירושלים בירתנו. עוד הודיעה שמדינתה תגן על זכויותיה של ישראל בפרט והעם היהודי בכלל. ההכרזה הזאת משמעותית מאוד, משום שרומניה מכהנת כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי המתנגד להכרה בירושלים ופועל לגנות אותנו ולהפעיל לחץ כלכלי ומדיני עלינו. ליבשת הישנה יש מסורת ארוכה של מתח בין התנגדות כמעט קבועה לשיבת ציון - במיוחד לירושלים - ובין רגעים היסטוריים של הארה לטובתנו. הכרזתה של רומניה פוערת סדק רחב בחומת ההתנגדות, וכשהיא באה באופן כה פומבי, יש בזה הישג גדול למדיניות החוץ של ישראל.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!