מי היה מאמין שעברו להן 52 שנים מאז היום המאושר שבו חגגנו כולנו את איחודה של ירושלים. ירושלים, אשר במשך שנים היוותה מקור לגעגוע ולכיסופים לעם היהודי המפוזר בתפוצות. והיום אנחנו זוכים לחגוג בה את שנת הַ־71 של מדינת ישראל המשגשגת.
זה אלפי שנים שירושלים מהווה עבורנו שם נרדף לבית. בית היסטורי, בית של חלום ושל מציאות, בית של תפילה ושל יומיום, לכל יהודי באשר הוא. לי עצמי, ירושלים משמשת בית במלוא מובן המילה כבר כמעט 80 שנים.
כירושלמי מבטן ומלידה זכיתי לשחק ברחובותיהּ. כילד צעיר, להתרגש בה ממשחקים של בית"ר, לקחת חלק במלחמת ששת הימים ולחזות במו עיניי באיחודה של עירי־שלי לכדי יחידה אחת. למצוא בה את אהבת חיי (נחמה אשתי) ואף לגדול בה כאדם וכאזרח ישראלי במסגרת תפקידַיי השונים בשירות הציבורי.
ירושלים היא עיר הבירה של כולנו, כעם, אך בו בזמן, לכל אחת ואחד מאיתנו ישנה גם ירושלים הפרטית שלו. כנראה שבכך טמון סוד קסמה של העיר הזו, הניצבת על תילה כבר אלפי שנים, ומצליחה להיות היסטורית וחדשנית, ממלכתית ואישית, רווּיָה מתחים אך גם סמל לקירוב לבבות, לריבוי דתות ולמגוון תרבויות.
ירושלים, עבורי, היא עיר המכבדת קודם כל את החיים בה, ממזרחה וממערבה. היא אותה עיר שבה חיים ועובדים, זה לצד זה, יום־יום, יהודים, מוסלמים ונוצרים, אנשי שמאל וימין, חילונים וחרדים, עשירים ועניים.
ירושלים היא גם סמל למחויבות ליחס שווה לכל תושבי ירושלים - זה מבחן הריבונות שלנו. אני שמח מאוד על המאמצים שעושה ממשלת ישראל למען צמצום פערים חברתיים־כלכליים ולפיתוח כלכלי במזרחה של ירושלים. זהו מסר חשוב, לפיו ריבונות היא אחריות, ואם נצליח בירושלים, ואנו נצליח - נצליח בכל הארץ. כי ירושלים היא עיר העבר ועיר העתיד, והעתיד שנבנה בה, העתיד שאנו כבר בונים בה, הוא העתיד של כולנו.
לכולנו, הישראלים והירושלמים, אני מאחל שבירתנו תהיה היהלום שבכתר לשיתוף פעולה בין־מגזרי, בין־דורי ובין־מעמדי, ושהתרבות והסובלנות ימשיכו לשגשג בה, וכל זה לצד קיומן של האמונה והתקווה.
ולך, ירושלים יקירתי, שתמשיכי להתרחב, להתפתח, להעמיק את שורשייך הארוכים ולטפח אילנות השואפים אל השמיים. בשנה הבאה - בירושלים הבנויה.