אילו הייתי שגריר ישראל בירדן והייתי מוזמן כדי להינזף על פעולות ישראל בהר הבית, ועל עליית יהודים להתאבל בתשעה באב על חורבן בית המקדש, הייתי מזכיר לנוזף שאנחנו, היהודים, עבדנו את האל האחד בבית המקדש שהיה בדיוק שם כבר לפני יותר מ־3,000 שנים. האסלאם הוא רק בן 1,409 שנים.
הייתי מזכיר לו שבערבית קלאסית שמה של ירושלים הוא "בית אלמקדיס", וזו הוכחה נוספת לשקר הרווח היום בקרב עמי האזור שבית המקדש לא היה ולא נברא.
הייתי מציג לנוזף מפות תיירות ירדניות רשמיות שצוירו לפני 1967, ועל הר הבית כתוב באנגלית "מאונט מוריה", בדרום מזרח המתחם "אורוות שלמה", מדרום להר "עמק יהושפט", ממזרח להר "קבר זכריה" ו"יד אבשלום" וממערב להר "מאונט ציון", ואז הייתי מוסיף בערבית את הפתגם: "שקרן צריך זיכרון טוב".
הייתי מזכיר לו שבהסכם השלום עם ישראל משנת 1994, ירדן אכן קיבלה מעמד מיוחד בהר הבית, אבל ירדן לא הפכה לריבונית במקום, כי הריבונות שייכת לישראל בלבד.
הייתי גם מזכיר לו שהפלשתינים - של"זכויותיהם" הוא כל כך דואג - רצחו את אבי סבו של המלך הנוכחי בהר הבית.
שגרירות ישראל בירדן // צילום: אנצ'ו ג'וש - ג'יני
ולבסוף הייתי שואל אותו: "אתם טוענים שירושלים המזרחית צריכה להיות 'בירת פלשתין' - אז למה אתם לא הקמתם מדינה כזו עם בירתה ירושלים המזרחית במשך אותן 19 שנים, בין 1948 ו־1967, שבהן כבשתם באופן לא חוקי את יהודה, שומרון וירושלים המזרחית?"
אבל אני לא שגריר ישראל בירדן, וספק רב מקנן בקרבי אם שגריר ישראלי בירדן יעז להעלות על דל שפתיו שאלות כאלו. כך לצערי הרב נראית הדיפלומטיה הישראלית, אז פלא שמזלזלים בנו ונוזפים בנו כמו בילד כאשר אנו ממשים את זכותנו הדתית וההיסטורית?
ד"ר מרדכי קידר, מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר אילן