בכיר באמירויות: "מדינות ערביות יבחנו איך הקשר בינינו מתקדם – ויחליטו אם ללכת בדרכנו"

בשנייה האחרונה של הביקור, ברגע שגלגלי המטוס החלו לנוע, עמדו נציגי איחוד האמירויות ונופפו לנו לשלום. גלימתם הלבנה בהקה בשמש הקופחת. מעליהם נאבקו ברוח המדברית דגלי ישראל והאמירויות. דקה קודם לכן, בחיבוק אמיץ שאין לטעות בו, נפרד נציג המוסד ממקבילו המקומי. המחוות הללו שיקפו את התרוממות הרוח של 24 השעות ההיסטוריות באבו דאבי. "אני לא זוכר אווירה כזו באף ביקור מדיני", אמר ל"ישראל היום" חבר בולט בפמליה.  

איחוד האמירויות משתוקקת לקשר עם ישראל, והיא רוצה אותו באופן מלא: עם שיתופי פעולה, קשרי תעופה, ביקורים הדדיים והרבה השקעות. המסר הזה עבר בכל הפגישות ובכל השיחות. "איך אתה רואה את הקשר בין המדינות בעוד 5 שנים"? שאל אותי נציג מקומי במפגש בשלוחה המקומית של מוזיאון הלובר. השבתי שכאשר יש רצון הדדי, ויש, אין סיבה שהיחסים לא ישגשגו. השלום הזה מתחיל מכאן.

סיכוי עם סיכון

בשיחות עם נציגי האמירויות מתבהרים האינטרסים של נסיך הכתר, מוחמד בן זאיד, שחשף לעיני העולם את הקשרים עם ישראל. מתבררים גם הסיכונים שלקח על עצמו. באמירויות רוצים לשמור על המיקום הגבוה שהן זוכות לו בתחרות בין מדינות ערב על עוצמה, השפעה, איכות חיים ופופולריות בדעת הקהל. הקשר עם ישראל, אומת הסטארט אפ, המעצמה הביטחונית, מפריחת המדבר, תסייע להם בכך מבחינתם. כאשר רוחה הרעה של איראן ממשיכה לפזר איומים על מדינות המפרץ הפרסי, כפי שקרה שוב אתמול, טוב להיות בצד של ארה"ב ישראל.  

אבל יש גם סיכון. MBZ  - שליט האמירויות מוחמד בן זאיד, לא עדכן מראש את בן בריתו מוחמד בן סלמאן (MBS), יורש העצר של סעודיה, על כינון הקשרים עם ישראל. ההסתרה, והעובדה שסעודיה נקטה מאז ההכרזה על מדיניות נוקשה יותר כלפי ישראל, עוררו מתח מסוים בין הממלכות. 

בעיה נוספת הם 400 אלף הפלשתינים החיים באמירויות. אחד מהם אגב הוא השר הוותיק ביותר של הממלכה, שנולד בירושלים הירדנית של שנות ה-60. הוא אמנם תומך נלהב של פריצת הדרך כמו כל האמירתים שפגשנו, אבל פלשתינים אחרים התאכזבו, ואולי זעמו על "הפקרת העניין הפלשתיני", והם לא היחידים. התחושה היא שהרחוב הערבי מחויב לפלשתינים, בין אם היא מדומה ובין אם אמיתית, מהווה עדיין החסם הגדול בין ישראל ויתר מדינות ערב.

שילוב בין מסורת, דת וקדמה

"עכשיו המדינות האחרות יסתכלו עלינו כדי לראות כיצד הקשר מתקדם. זה מה שיקבע להם אם ללכת בדרכנו או לא", אומר אחד מנציגי הממלכה. בכללים הנהוגים פה אי אפשר לציין את שמו או אפילו מה התפקיד שהוא נושא. בסופו של יום עדיין מדובר בשלטון מלוכני, שלטון יחיד בו אין חופש דיבור. כעיתונאים הבאים ממדינה חופשית אנו מתבקשים לכבד את הכללים האלה, הגם שאינם קלים. 

ואכן, קיימים פערים תרבותיים עצומים בין ישראל לאמירויות. בניגוד אלינו, הם עם חדש, עשיר בכסף ובמחצבים, מוסלמי, ערבי ובלתי דמוקרטי. אבל, ופה יש לנו מה ללמוד, הם גם אומה משכילה שלקחה את גורלה בידה. האמירתים מונעים מחזון ויודעים מה נחוץ כדי ליישם אותו. הם גם פיתחו את דרכם שלהם לשלב בין מדע ודת, מסורת וקדמה. כך למשל, במסגד הגדול על שם האב המייסד השייח' זאיד בִּן סולטאן אָאל נהיאן, יש כניסות נפרדות לגברים ונשים. כמובן שלא חייבים לאמץ שיטות כאלה, אבל זו דרכם להתמודד עם פגיעות מיניות. אגב בשערי המסגד פה יש גם מכשירי בידוק למניעת פיגועים, שלא כמו אצלנו. 

אל אקצא תחילה

שני הדברים שהאמירתים רוצים עכשיו, הם עסקים וביקורים. עסקים בכל תחום ובכל עניין ואין זה מקרה ש'מפת הדרכים' להסדרת הקשרים העסקיים היא המסמך הראשון שנחתם. אשר לביקורים, הם כוללים אפילו אירוח תיירים ישראלים מופרעים, אומר לי בקריצה הידיד האמירתי, "שמענו על כך, נשמח לארח גם אותם". אשר לנסיעות העתידיות שלהם, אלה יהיו מוכוונות להר הבית. שוב ושוב נשאלתי על כך.

אך באל אקצא סכנה. תמונות הבלוגר הסעודי סופג זריקת נעל ויריקות בהר הבית מצד פלשתינים אלימים, נצרבה בתודעת האמירתים. הם חוששים שכך יארע גם להם כאשר יגיעו למקום בגלביות לבנות ומצפים מאתנו לפתרון. מי יודע, אולי בזכות החברים החדשים מהאמירויות יהיה סוף סוף מדינת ישראל תשליט סוף סוף ביטחון וסדר בהר המקודש לשתי הדתות.

הטיסה ההיסטורית יוצאת לדרכה, עוקפת את קטאר וחולפת מעל ריאד. לעצמי אני חושב שהגיעה השעה לשנות תפיסות. אנחנו אולי וילה, אבל את השכונה כבר לא מתאים לכנות ג'ונגל. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו