הסכמי השלום שייחתמו הערב (שלישי) בוושינגטון עם איחוד האמירויות ובחריין, הם המשך ישיר לציר האנטי-איראני המתגבש בשנים האחרונות בקרב רבות ממדינת המפרץ. צילה של ערב הסעודית, שתומכת בהסכמה שקטה בצעדי שתי המדינות, מרחף מעל ההסכמים הללו. בריאד, כמו באבו דאבי, כמו גם במנאמה בירת בחריין, מבינים שהדרך להגנה ראויה מפני טהרן עוברת בירושלים.
לישראל ולמדינות ה־GCC (מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ) ככלל ולאיחוד האמירויות בפרט, יש אינטרס דומה - בלימת איראן. האיום מטהרן כבר מומש: כך, למשל, ב־12 במאי 2019 הותקפו ליד נמל פוג'יירה, אחת משבע הנסיכויות באמירויות, ארבע ספינות.
"לאמירתים היה אינטרס שבחריין תצטרף להסכם השלום עם ישראל, כי זה נותן להסכם שלהם יותר לגיטימציה", מסביר ד"ר יואל גוז'נסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, מומחה למדינות המפרץ ולשעבר איש המועצה לביטחון לאומי, "התפיסה שהם פועלים אך ורק בהתאם להוראות מריאד אינה נכונה, שהרי החלטות רבות של האמירתים בשנים האחרונות היו בניגוד לדעתה של ערב הסעודית".
חיים תומר, לשעבר ראש אגף "תבל" במוסד, אומר: "לאמירויות יש צבא חזק וקשרים חזקים עם האמריקנים, שהרי בעיני וושינגטון, למיקום האמירויות יש משמעות רבה. האמירתים רצו את ההסכם עם ישראל בעיקר בחזית מול איראן ומול האסלאם הרדיקלי".
בבחריין המצב אף רגיש עוד יותר: מדינת האיים הקטנה נמנית עם אזורי הפעילות של חיזבאללה מחוץ ללבנון, אך יש גם מיליציות מקומיות. ד"ר יוסי מנשרוף, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ובמרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה, כותב במאמר "מערך הטרור הטרנס־לאומי הפרו־איראני: כלי נשק אסטרטגי ליום פקודה", כי המיליציות השיעיות בבחריין מתאמנות בבסיסי משמרות המהפכה באיראן, אצל חיזבאללה בלבנון, וכן אצל מיליציות בעיראק. לפי שעה, איראן מתקשה להסיט את רוב האוכלוסייה השיעית לצידה - והנימוק הוא בעיקר היסטורי: העדה השיעית נוטה לסמינרים הדתיים בעיראק ולא לאיראן.
האמירויות: כך עושים אחדות שעובדת
איחוד האמירויות היא ישות מדינית יוצאת דופן בקנה מידה עולמי: פדרציה שמורכבת משבע נסיכויות שמתנהלות במשך קרוב ל־50 שנה ביחד ולחוד בהרמוניה יוצאת דופן בדרך להצלחה.
מי שמובילה את איחוד האמירויות היא משפחת המלוכה של אבו דאבי, האמירות הגדולה והחשובה מכולן. נשיא האיחוד הרשמי הוא אמיר אבו דאבי, ח'ליפה בן זאיד, אך בשל בריאותו הרעועה, מי שמתפקד כשליט בפועל הוא אחיו, נסיך הכתר מוחמד.
בחריין: מיליציות איראניות חותרות תחת הממשל
עם מיקום חשוב ובית מלוכה סוני ששולט על רוב שיעי מוחלט - היחס בין האינטרסים לשטח הקטן של בחריין הוא יוצא דופן. בית ח'ליפה בבירה מנאמה, בראשות המלך חמד, מתמודד עם רוב שיעי שמבקר אותו חדשות לבקרים, ועצם ההסכם עם ישראל מהווה עבור השיעים תירוץ נוסף לביקורת. ברור לכל שלולא התחייבויות אמריקניות, אף יותר מאלו שבהסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות, הנורמליזציה לא הייתה מתרחשת כעת.
מטה הצי החמישי, הכוח הימי המשמעותי של פיקוד מרכז האמריקני, יושב בבחריין, ולא מן הנמנע כי בקרוב ייוודע על כוחות אמריקניים נוספים שיזרמו לאי, כשהאיום הוא המרכזי הוא כמובן טהרן.
במנאמה מתמודדים גם עם מצב מדיני וכלכלי לא פשוט, ולולא ריאד, ספק אם בית המלוכה היה עדיין בשלטון. ועל כן, ברור שההסכם בא עם אור ירוק מסעודיה. אולי גם תורה לא רחוק.
