תשדירי תעמולת הבחירות טרם החלו, והשמאל הישראלי כבר מצוי באובדן עשתונות ובטירוף מערכות. מפלגת העבודה ההגמונית הוותיקה, על פי הסקרים, לא עוברת את אחוז החסימה. מרצ כבר מפנימה שמסריה לא מדברים אל רוב האזרחים היהודים, ולכן עליה לפנות למגזר הערבי.
צילום: עמוד הפייסבוק של ראש הממשלה נתניהו
כחול לבן עם שלושה רמטכ"לים לשעבר, שהיתה חלום השמאל לחילופי שלטון, מפורקת ומדשדשת, מקבלת את אותה כמות מנדטים כמו ליברמן. במסגרת תשדירי "כוכב לכת" בערוצי הדכדוך והמלנכוליה, נעשים מאמצים כבירים על מנת למצוא מועמד שמאל אטרקטיבי, שיוכל להתמודד מול נתניהו והימין. יאיר לפיד מבטיח שיתופי פעולה יצירתיים, תוך שהוא מפנה בקשת פונדקאות ואימוץ ל"ימינה".
גנץ, במהלך שמבטא ייאוש מתקדם, מקים ועדת בדיקה לעניין הצוללות ומעמיד בראש שופט בדימוס, שכבר לפני כמה שנים הציע לנתניהו "להניח את המפתחות על השולחן", וחבר אחר שיצטרך להסביר אם היו לו קשרים כאלה ואחרים עם מיקי גנור.
הכוכבים במסילותם מסרבים להסתדר לטובת השמאל, ובנסיבות אלה לא נותר אלא לייצר תעמולה בולשביקית, מרושעת וזדונית, שזוכה לסיקור בכלי התקשורת שכבר שנים רבות לא מצליחים לפענח את סוד הכישלון שלהם בחוסר היכולת לשכנע שיש להחליף את שלטון הימין.
הדובר הקולני ביותר של השמאל הוא ראש ממשלה קצר־מועד לשעבר, אהוד ברק. כמה קנאה ושנאה יכולות להצטבר אצל יהודי ישראלי, שגורמות לו לטעון שנתניהו צועד על המשעול שבו צעדו כל מנהיגי התנועות הפאשיסטיות בדורות האחרונים. לדבריו, נתניהו הוא זה שמזכיר את היטלר. עד לאילו תהומות אפשר לרדת?! אולם לא צריך להתפלא, כבר מוריו הרוחניים של ברק האשימו את ז'בוטינסקי והימין, עוד שנים לפני הקמת המדינה, בפאשיזם. גדולי המסיתים מאז ומתמיד פעלו מתוך השמאל הסוציאליסטי, ותמיד התבכיינו והורידו דמעות תנין כאילו מסיתים נגדם. לכן גם אין פלא שסגן רמטכ"ל לשעבר נזכר בתהליכים משנות ה־30 באירופה, וחסידים שוטים ששומעים אותם קוראים לרצוח את נתניהו כדי "שיצעק יותר ממה שצעקו יהודים בשואה".
הגיגי הנפל של תועמלני השמאל לא פוגעים בנתניהו ובימין. ההפך הוא הנכון. ככל שהם ממשיכים לפלוט את סיסמאות הבלע, הימין רק מתחזק. ישראל היא המדינה היחידה בעולם, שבה אזרחים מהשורה חכמים ונבונים הרבה יותר מאלה שמתיימרים להנדס את תודעתם.
חידלון השמאל יסודו בהיעדר חזון. שהרי באין חזון ייפרע עם. "שלום האמיצים" קרס. קשה מאוד למצוא ישראלים שמוכנים לחזור לימי "סוציאליזם עכשיו", איש אינו מתגעגע לכלכלת ההסתדרות, שחנקה כל יוזמה פרטית והנציחה את ישראל השנייה. הסיסמה "רק לא ביבי", וכעת ההשוואה לצוררי היהודים, ממש לא משכנעת.
למדינת ישראל יש הישגים מופלאים. בעולם משתאים לנוכח הישגיה, כולל מדינות ערביות שחפצות בשלום. רוב הישראלים מרגישים שטוב להם מאוד במדינה, ולא יעזבו אותה לברלין. החברה הישראלית לא מקוטבת ולא משוסעת, מעבר לשוליים צעקניים. הישראלים מחוברים למולדת כמו גם למורשת הרוחנית והדתית. לכן, הצעתי לאלו שרוצים להחליף את השלטון - להפסיק לזרוע שנאה, ולהעמיד מול הימין אתגר חזוני אמיתי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו