לא צדק מבקשת התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי. וכי חסרים פשעי מלחמה אמיתיים בעולם? חמאס נשבע באמנתו להשמיד את ישראל עד אחרון היהודים; הוא משגר עשרות אלפי טילים לעבר אזרחינו ומשתמש באזרחיו כמגנים אנושיים, ורק לישראל אסור להתגונן. הרשות הפלשתינית מפרנסת את רוצחינו בתקציביה, מעין ביטוח משפחתי עבור כל מי שירצה לפגוע בנו, אבל ישראל היא הבעיה. הרי זו חרפה מוסרית בכסות משפטית.
זה חודשים שמשרד החוץ, על כל שלוחותיו ושגרירויותיו וכן משרד ראש הממשלה, פועלים בעולם כדי להקהות את חודה של הקביעה השערורייתית של שני שופטים בהאג (נגד דעת מיעוט של אב בית הדין), ששיחקו לידיה של תובעת להוטה יתר על המידה להיבנות על חשבונה של ישראל.
עוד כשהתפרסמה החלטת ביה"ד, אף על פי שאמרנו לקובעי המדיניות באיטליה שהתובעת בנסודה עדיין לא החליטה אם לפתוח בחקירה נגדנו (מה שהיה נכון אז), אמרתי בדיונים בשגרירות שברור כי תכריז על פתיחה בחקירה, דווקא משום שמדובר בשלהי תפקידה (ולכן, אגב, לא טיפלה בתיקים אחרים, כמו ניגריה ואוקראינה), שהרי עליה לחשוב על משרתה הבאה. שנאת ישראל הייתה מאז ומתמיד מקדם קריירה ידוע.
בית הדין הבינלאומי שאב את כוחו המוסרי מסיבות הקמתו לאחר מלחמת העולם השנייה, כלקח מזוועות המלחמה ההיא ומהפשעים האמיתיים שבוצעו כלפי עמנו. ההחלטה הזאת פוגעת בלגיטימציה שלו ובמטרות שלשמן הוקם, מפני שמדובר בפוליטיזציה של המשפט והמוסר ושימוש בו במיוחד נגד ישראל.
ההתערבות הגסה של בית הדין הבינלאומי כלפי ישראל, שאינה חברה בו, וכלפי הפלשתינים שאינם מדינה, היא ניסיון לכפות באמצעים משפטיים פתרון דמה לסכסוך ארוך שנים עם משקעים תרבותיים, דתיים והיסטוריים.
האירוניה האכזרית היא שדווקא עכשיו, שעה שמדינות ערביות מתונות הבינו שאסור להיכנע לסירוב הפלשתיני כלפי התקדמות בנורמליזציה ביחסי המדינות במזרח התיכון, שמה שנדרש אלה צעדים בוני אמון, מגיע בית הדין ונותן פרס לסרבני השלום ומחרחרי המלחמה.
בשעה זו, ראוי לכל מדינה שוחרת צדק לעמוד לימין ישראל ולגנות את ההחלטה, וכך אמרנו בשיחות עם ראשי המדינה באיטליה ועם דמויות מרכזיות בתקשורת ובציבור. לא על זה חשבו מייסדיו של בית הדין הבינלאומי: שימוש במוסד המשפט ככלי לפגיעה במדינת היהודים.
לפני כשלושת אלפי שנים, עמד נביא זר - היום אולי היה נקרא אינטלקטואל או תובע משפטי - וכאילו בירך אותנו, ומברכתו הבנו את שנאתו כלפינו: "הן עם לבדד ישכון, ובגויים (= בעמים) לא יתחשב (= לא ייספר)". ההחרגה של ישראל ממשפחת העמים, באמצעות מוסדות בינלאומיים (כ-20 החלטות אנטי ישראליות ויותר, מדי שנה, מתקבלות במוסדות האו"ם השונים), תוך החלת סטנדרטים משפטיים כפולים לנו ולשאר העולם, היא המשך האנטישמיות הישנה שהחריגה את היהודי משאר החברה וכך ראוי להתייחס אליה. אנחנו למדנו את הלקח העיקרי מאלפי שנות נדודים ללא הגנה: אף אחד לא ירתיע אותנו להגן על אזרחינו ועל לוחמינו. לשם כך - גם לשם כך - שבנו הביתה לציון.
הכותב הוא שגריר ישראל ברומא
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו