פתגם עממי בערבית אומר שאין גשם בלי רוחות, ואין חתונה בלי צרחות. סוג של אין עשן בלי אש, גרסת המזרח התיכון. בפרספקטיבה היסטורית, החתונה בין מרוקו לבין ישראל במסגרת הסכמי אברהם היתה עניין של זמן.
הקיום היהודי במרוקו נמשך כבר יותר מ־2,000 שנה, ולמרות עליות ומורדות ביחסים בין המדינות, שכללו גם שליחת כוחות לוחמים נגד ישראל במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור, כבר עשרות שנים מתנהל שם רומן - חלקו גלוי וחלקו נסתר.
לפני שנה יצא הרומן לאור, לא בלי סיוע של השושבין האמריקני ששילם למרוקאים צ'ק שמן כדי לעודד אותם לבוא בברית - הכרה בריבונות מרוקו על "סהרה המערבית", חבל ארץ הנתון כבר שנים ארוכות במחלוקת.
היו מי שצפו את ההתקדמות הזו עוד בשנת 2011, כאשר חוקת מרוקו השתנתה והוכנס לתוכה סעיף הרואה את המרכיב החברתי היהודי כחלק מן המורשת המרוקאית, ועוד יותר מכך בשנת 2016, כאשר בדו"ח רשמי הוזכרה ישראל כתפוצה המרוקאית השנייה בגודלה אחרי צרפת.
ממרקש וקזבלנקה ועד לכפרים הברבריים הנידחים בהרי האטלס, כמעט בכל מקום בממלכה יש זכר כלשהו לקיום היהודי: בית כנסת, בית קברות או משפחה שזוכרת את השכנים בכפר שבמשך שמונה ימים בשנה היו מדליקים נרות בכלי מיוחד על אדן החלון.
לא הכל עבר חלק עם חידוש מערכת היחסים, וכפי שקובע הפתגם, היו גם צרחות בחתונה הזאת, ואלה הדהדו את המתח המרוקאי בין הפסיפס האנושי המגוון שלה לבין המחויבות שלה לאומה הערבית.
חודשים ספורים אחרי החתימה על חידוש היחסים ובמהלך מבצע "שומר החומות", שיגר ראש ממשלת מרוקו דאז, סעד א־דין אל־עות'מאני, מכתב לראש הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה, ובו שיבח אותו על "הניצחון שהשיג העם הפלשתיני וההתנגדות".
במקביל לאיבוד כוחה של המפלגה האסלאמיסטית בבחירות האחרונות, החלו שיתופי הפעולה עם ישראל להתרחב ולהתהדק גם לתחומים ביטחוניים, בין היתר על רקע האינטרס המשותף נגד איראן ומדינות הציר השיעי, אבל לא רק להם.
מרוקו מתמודדת כבר שנים ארוכות עם ניסיונות חוזרים ונשנים של פעילי טרור לבצע פיגועים בממלכה. כוחות הביטחון המקומיים עצרו רק בחודש האחרון 25 פעילי דאעש שתכננו לבצע כמה התקפות טרור, לצד הוראות לייצור פצצות וחומרי הסתה.
ארגוני הביטחון המרוקאיים לא פעלו לבד, אלא בשיתוף פעולה עם האמריקנים, שסיפקו להם מידע וטכנולוגיה שבעזרתם נוטרלה הפצצה המתקתקת, לפחות עד הפעם הבאה.
שיתוף הפעולה המרוקאי־אמריקני הזה לא מגיע בחלל ריק, אלא קשור גם הוא לתהליך שהחל עם החתימה על הסכמי אברהם. הרווח האמריקני - יציבות גדולה יותר במזרח התיכון ומדינה ערבית נוספת שהופכת להיות בעלת ברית במאבק נגד איראן.
גם שיתוף הפעולה הביטחוני העתידי בין ישראל למרוקו, שפורסם על אודותיו לפני כמה ימים בתקשורת הערבית, הוא חלק מאותו מהלך רחב היקף. ההחלטה על בניית שני מפעלי ייצור למל"טים וסיוע בטכנולוגיה לייצור ציוד צבאי נוסף להתקפה ולהגנה, היא תוצאה של ביקורו של גנץ בממלכה, אבל למעשה היא חלק ממשולש האהבים שהחל לפני שנה.
בינתיים נדמה שגם ישראל וגם מרוקו מחבקות את המצב הקיים, גם אם ההיסטוריה מלמדת שהסכמים מן הסוג הזה יכולים להפוך לשלום קר ומנוכר כתוצאה ממהלכים מדיניים וביטחוניים בגזרות אחרות.
יצירת תלות גדולה של המדינות הסוניות המתונות כמו מרוקו ביצוא הביטחוני, החקלאי והטכנולוגי הישראלי, תעגן את ההסכמים שנחתמו ברוב טקס ותאפשר יציבות ארוכת טווח, גם אם בחתונה הזו יישמעו בעתיד צרחות רמות נוספות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו