שנה מפריצה לפצצה? ממשל ביידן חי באשליות

ד"ר איל חולתא, ראש המל"ל הנכנס, קיים עם עמיתו ג'ייק סאליבן פגישת היכרות והכנות, לקראת פגישתם הראשונה של רה"מ בנט והנשיא ביידן. סיכום הפגישה, שפרסם הבית הלבן, משקף בהחלט את רצונם של הצדדים להפגין בפומבי מוכנות לשיתוף פעולה ולהסכמות בין המנהיגים. אך אסור לטעות, מעבר לרוח החיובית החשובה מאוד, מסתתרות דאגות ישראליות עמוקות לגבי הנכונות האמריקנית לחזור להסכם הגרעין הפגום מ־2015 בכל מחיר.

לאחר שישה סבבים, השיחות בהמתנה, אך הנשיא החדש של איראן, אברהים ראיסי המכונה "התליין מטהרן", הצהיר כי יחזיר את איראן לשיחות, ואנחנו צפויים להמשך הסחיטה האיראנית.
ראיסי, הניצב בפני הפגנות ברחובות במחאה על מחסור במים ובחשמל, מבין כי חזרה להסכם הגרעין היא הדרך היחידה להשיג את ההקלה הכלכלית ולהקל את הלחץ על המשטר. ראיסי רואה כמה נואש מנהל המו"מ האמריקני, רוברט מאלי, לחזור להסכם, וילחץ בוודאות לוויתורים נוספים, שאת רובם יקבל.

חולתא הסביר כנראה לעמיתו שכל חזרה להסכם תהיה גרועה מההסכם המקורי. וושינגטון תסיר יותר סנקציות מ־2015, ואיראן תשמור על מרבית הרווחים שהשיגה מאז, בעודה מפירה את ההסכם.

הדיבורים על שמירת איראן במרחק של "שנה מפריצה לנשק", כלומר הזמן שייקח לטהרן לייצר אורניום ברמה של פצצה אחת, היו טעות ב־2015, אבל לפחות היעד היה בר השגה. כיום זו טעות גדולה בהרבה, כי הדרישה בלתי ניתנת להשגה ללא פירוק מסיבי והשמדה של תשתיות ומלאי איראניים, שאף אחד בכלל לא דורש. האובססיה לשמירת משך הפריצה שגויה מיסודה, כי המשטר לא "יפרוץ לפצצה", הוא "יתגנב לפצצה" תוך שימוש בצנטריפוגות המתקדמות, שאותן פיתח וייצר תוך הפרת ההסכם.

"ההישג" הגדול מההסכם הקודם, "שנה מפריצה", הפך לבלתי אפשרי, וטהרן קרובה להפוך למדינת סף גרעינית. במקביל, מאלי הסכים להסיר ולבטל כמעט את כל הסנקציות, כולל את הגדרתם של משמרות המהפכה האסלאמית כארגון טרור.

במסיבת העיתונאים הראשונה שלו, התחיל ראיסי להצדיק את קביעתנו הקודמת כי ייתכן שהוא יתגלה כ"טוב ליהודים", והצהיר כי איראן לעולם לא תנהל משא ומתן מחודש על "עסקה ארוכה וחזקה יותר", כפי שביידן הציג כמטרה לאחר החזרה להסכם הקודם. חמינאי אישר את הצהרתו. ראיסי מתעקש לקבל את כל ההטבות בתמורה לעסקה קצרה וחלשה יותר.

כנראה, חולתא הסביר לסאליבן שרה"מ בנט יהיה ברור מאוד לגבי הצורך להתמודד עם כל יסודות תוכנית הגרעין: ייצור חומרים בקיעים, פיתוח מערכת הנשק ופיתוח אמצעי הנשיאה.

בנט כנראה לא יתעמת עם ארה"ב בפומבי, וזה טוב לשלב הנוכחי, אולם עליו להיות איתן בהעברת העקרונות המרכזיים: ישראל לא תהיה חלק מהסכם הכולל חזרה להסכם הגרעין הפגום והישן.

ישראל תשמור על חופש פעולה מלא, ותחזק את האופציות הצבאיות להתמודדות עם הגרעין, עדיף יחד עם ארה"ב, אך גם לבד. חשוב לעבוד יחד ולאסוף מודיעין על פיתוח מערכת הנשק, ואסור לקבל את דרישות איראן בתחום: לא לפתוח מחדש את תיק הנשק (PMD), לא להשתמש בנתוני הארכיון האטומי ולא לענות לממצאי סבא"א.

לירושלים אסור אפילו לרמוז שתפעל רק בהסכמת ארה"ב, זה יקשה עליהם להכחיש ועלול לסבך או לחסום את הפעולה הישראלית. לישראל אסור לחזור על טעויות עבר ולחשוב אפילו על כניסה לשיחות "פיצוי", או על הגדרת הסכם "ארוך וחזק יותר", לפני שאיראן תפתיע אותנו ותסכים רשמית להיכנס למו"מ.

על בנט להסביר מדוע החזרה להסכם תזיק לארה"ב ולישראל, ושניתן יהיה לטפל בשאר הנושאים לאחר פתרון בעיית הגרעין.