העולם התהפך פעמיים על ראשינו מאז הוצגה לראשונה הרפורמה המשפטית, לפני כמעט שנתיים. הקרע הפנימי שיצרה הוביל לטבח הנורא ביותר מאז השואה. אך לפתע, התהפכו היוצרות. מבור התחתיות אליו נפלנו – ובו עדיין מצויים מאה מאחינו ואחיותינו – עלה בידי ישראל להקריס את הציר האיראני. מי היה מאמין.
ההישג המפעים הזה הושג בזכות מילה אחת שמהלכת קסם על רוב מוחלט של הציבור. אחדות. כן, היו ועדיין יש חילוקי דעות בקבינט, במטכ"ל, ביחידות המילואים, ואיפה לא. ובכל זאת הנוגעים בדבר ידעו שרק אם ילכו ביחד יביאו תוצאות. והם אכן הביאו.
לכן מדהים במיוחד, שאחרי השנתיים הקשות ביותר בתולדות המדינה, ואף שלקח האחדות הוא לכל הדעות הזועק ביותר לשמים, יש עדיין מי שלא הפנימו אותו. בלתי נתפס שאותו נושא שדרדר אותנו לתהום ב-2023, שוב מושך אותנו מטה כמו קללה עתיקה. הפעם למרבה הצער, הנוקשות והעקשנות הם בעיקר חלקם של שופטי העליון וחלק ממנהיגי אופוזיציה. כי לוין, רוטמן, סטרוק והקואליציה כולה, מוכנים גם ברגע הזה לקיים שיח ולהתפשר. אך ידם המושטת לא פוגשת יד אחות מבית המשפט העליון.
אם ישראל תשקע חלילה בקרב פנימי מחודש, היא תפגע רק בעצמה. שכן בעוד חודש ימים ייכנס לבית הלבן דונלד טראמפ, הנשיא האוהד ביותר והאמיץ ביותר בהיסטוריה, בכל הקשור לישראל. עוד לפני שהחל לתפקד יש כבר תנועות עולמיות שנועדו להשביע את רצונו. למשל, מה שנראה כמו הורדת הפרופיל של הנהגת חמאס בקטאר, והניסיון המחודש של הנסיכות הבעייתית, להביא לעסקת חטופים.
טראמפ וסביבתו לא יתערבו ולא יתנגדו לרפורמה המשפטית. הנשיא לשעבר הרי חולל בעצמו מהפך שמרני במערכת המשפט של ארה"ב כשמינה רוב מוצק מאוד של מתנגדי האקטיביזם השיפוטי לבית המשפט העליון שם.
ואולם בכירי הממשל העתידי מאמינים שארה"ב לא צריכה להתערב בעניינים הפנימיים של ישראל, ולא להיות "הבייביסיטר" שלה. באופן פרטי רבים מהם מבקרים את שיטת המשפט הנהוגה בישראל וסבורים שהרפורמה מוצדקת. ובכל זאת הם לא יאמרו דבר, בדיוק מתוך אותו עיקרון שאמריקה צריכה לנהל את ענייניה ולא את ענייני אחרים, ובטח לא ישראל.
מנגד, יש דבר מה שטראמפ ואנשיו כן ירצו לראות. הסכמה פנים ישראלית רחבה. דווקא בגלל אי הרצון להתערב בעניינים פנים ישראלים, והגם שעמדתם האישית קרובה יותר לזו של הקואליציה, הבכירים המקיפים את טראמפ יעדיפו מאוד לראות אחדות בתוכנו. כזכור, תכנית המאה התעכבה בשנה, במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ, בגלל הבחירות האינסופיות אצלנו.
לאחר מכן, התנגדות האופוזיציה בארץ להחלת הריבונות - התנגדות שגויה בפני עצמה – הוציאה לטראמפ ואנשיו את החשק להוציא אותה לפועל. ישראל היא זו שהפסידה.
כך שגם השיקול הזה צריך להיות מונח לנגד כל מקבלי ההחלטות ואישי הציבור שעוסקים בימים אלה ברפורמה. ישראל במלחמה שטראמפ רוצה שננצח בה. הוא ונתניהו כבר דנים מן הסתם באפשרות להסיר את הגרעין האיראני, המאיים על העולם. זהו ההקשר ואלה הפרופורציות שבהן צריך לבחון את הדברים.
הרפורמה חשובה. ההתנגדות לה מובנת. אך מעל לכל חשובים האחדות, החטופים והניצחון הסופי על האייתולות. הלוואי וגם בבית המשפט העליון ייקחו זאת בחשבון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו