כצפוי, קרב המאסף שניסתה ישראל לנהל למול בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג כדי למנוע הוצאת צווי מעצר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון לשעבר יואב גלנט כשל. למול מערכת שאינה רק מוסתת כנגדנו, אינה רק עוינת פוליטית, אלא גם מושחתת ורקובה מהיסוד, טיעונים משפטיים הם פשוט לא רלוונטיים. רק איום אמיתי על בית הדין יכול לסייע. לאיום הזה יש שם אחד בולט: דונלד טראמפ. אבל יש עוד צעדים שצריך לקדם, ומהר.
מה לא ניסתה מדינת ישראל לעשות כדי להתמודד עם איום צווי המעצר? היא גייסה את טובי המומחים, פעלה למול מדינות החברות בבית הדין, ואף לראשונה - כשהבינה שלמרות הכל הצווים בדרך - התייצבה בעצמה בפני בית הדין והעלתה טיעונים משפטיים נכונים ומתבקשים.
אך מה שווים טיעונים משפטיים, למול תובע, שבדיעבד מסתבר כי המהלך כנגד ישראל נועד להרחיק מעצמו האשמות חמורות להטרדות מיניות? מול בית דין אשר מחליף שופטת מההרכב בשופטת אחרת שעבדה במשרד התובע, רגע לפני מתן ההחלטה? מול מערכת משומנת ואגרסיבית שתעשה הכל, אבל הכל, כדי להמציא את הדין הבינלאומי מחדש כדי להתנגח בישראל?
המהלך של מחיקת טבח שבעה באוקטובר מהתודעה העולמית לטובת הטמעת הנרטיב הפלשתיני של "רצח עם" הושלם בהצלחה. לא בכדי, נראית ההחלטה של בית הדין לכל ישראלי כאילו לקוחה מסרט מדע בדיוני: כך, למול הטענה המוצדקת של מדינת ישראל (שהדהדה גם טענה שהבאנו אנו בפני בית הדין), לפיו התובע נדרש בהתאם "לחוקת רומא", מכוחה פועל בית הדין, לפנות לישראל ולאפשר לה לחקור ראשונה את ההאשמות כנגדה, השיב בית הדין שבעצם שום דבר חדש לא קרה בשבעה באוקטובר.
זה אותו הסכסוך, אותם הצדדים, ולכן אין צורך לפנות שוב לישראל. "נתנו לישראל את ההזדמנות לבדוק את עצמה בשנת 2021", אומר בית הדין - כלום לא השתנה מאז. הגופות החרוכות בקיבוצים, בכבישים ובפסטיבל הנובה, הנשים שנאנסו, הילדים שנרצחו, החטופים – זו כנראה פטה מורגנה.
אז מה עושים? בראש ובראשונה, נדרש להפנים סוף סוף שאין באמת עם מי לדבר בבית הדין. שהדיון אינו משפטי. הוא פוליטי. שמולנו לא עומדת מערכת הוגנת והגונה, אלא מושחתת ורקובה. מול מערכות כאלה טיעונים משפטיים אינם אפקטיביים.
ישראל צריכה להגן על עצמה, ולשם כך, נדרש לגייס את הממשל החדש בארצות הברית לצידנו כדי להטיל סנקציות אמיתיות על בית הדין ועל אנשיו, לרבות סנקציות כלכליות חריפות, הכוללות את ניתוק כל פקידיו ושופטיו מהמערכת הבנקאית העולמית. מצבו של התובע חאן לא יכול להיות טוב יותר ממצבו של ישראלי שממשל ביידן התנקם באמצעותו בישראל, באמצעות הטלת סנקציות כלכליות.
מעבר לכך, ישראל צריכה לחוקק את המקבילה האמריקאית ל"חוק לכיבוש האג" – חוק להגנת חיילינו ונבחרי הציבור, אשר אוסר על שיתוף פעולה על בית הדין של גורם כלשהו בישראל, מקנה זכות לעזרה משפטית לכל מי שנרדף על ידי בית הדין ומאפשר להטיל סנקציות כלכליות על כל מי שמצוי בקשר עם בית הדין. אם זה לטוב אמריקה, זה חיוני לישראל.
עכשיו, כשיצא המרצע מן השק, ונתגלה פרצופו האמיתי של בית הדין הפלילי הבינלאומי, הגיע הזמן להשיב מלחמה שערה. עלינו להבהיר לארצות הברית ולכל המדינות המערביות הנלחמות בטרור, כי היום זו ישראל - ומחר המדובר יהיה בהם. עלינו להראות, שישראל מפשילה שרוולים ויוצאת למלחמה גם בזירה הזו. לא ניתן לחבורת מושחתים ואנטישמים בהאג לנצח, כפי שלא נתנו למקביליהם בעזה או בלבנון לעשות זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו