אי אז בתחילת שנות האלפיים, כשבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג היה בשלבי הקמה, נדרשו מדינות העולם להחליט האם להצטרף אליו או לא. ישראל, כמי שליוותה וקידמה את הקמת בית הדין שאמור היה למנוע פשעים נגד האנושות נוסח השואה, כבר הייתה עם רגל אחת בפנים.
היא אישרה את "אמנת רומא", המעגנת את החברות של המדינות הרוצות בכך בבית הדין שמוכר כיום בשם ICC. כעת היה עליה להחליט האם לאשרר אותה. עמדת הדרג המקצועי הייתה חיובית, שהרי כאמור מי אם לא המדינה היהודית תעמוד בחזית הבינלאומית נגד פשעי מלחמה. ובכל זאת, ממש ברגע האחרון, שר החוץ דאז בנימין נתניהו, החליט להתהפך.
• בדרג המדיני שוקלים אם להגיש ערעור על החלטת בית הדין בהאג
• בית הדין הבינלאומי בהאג הוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט | לשכת רה"מ: "תובע מושחת ושופטים אנטישמים"
• "יום שחור לצדק ולאנושות": מהרצוג ועד לפיד, גינויים חריפים בישראל לצווי המעצר
למה? כי כללי ההצטרפות לבית הדין קבעו שהמדינות החברות בו מכפיפות את הריבונות השיפוטית שלהן למוסד הנשלט על ידי האו״ם. והאו״ם איך נאמר, לא חשוד ביחס מאוזן לישראל. מדוע שנפקיד את גורלנו בידי המוסד הזה תהו נתניהו וכמוהו, ממשל הנשיא בוש, ולדימיר פוטין, ועוד ראשי מדינות חשדניים. כך קרה שישראל לפחות חסכה מעצמה, 23 שנים לאחר מכן, תרחיש עוד יותר גרוע שבו היא עצמה מחויבת להסגיר את ראשי המדינה שלה ל-ICC. גם זה משהו.
ואולם, אף שיכול היה להיות גרוע יותר, המצב שבו ישראל מוצאת את עצמה כעת די נורא. קודם כל התדמית. בכל העולם יציגו עכשיו את נתניהו וגלנט בשורה אחת עם סלובודן מילושוביץ, עומר אל בשיר ומועמר קדאפי, שבניגוד אליהם אכן ביצעו רציחות עמים. טוב זה לא.
אך קשות יותר הן ההשלכות המעשיות. שני המנהיגים הישראליים מנועים בשלב זה מלבקר אצל מרבית ידידות ישראל בעולם. כלומר הם יכולים לטוס לבריטניה, גרמניה, צרפת, הולנד ועוד ועוד, אך ברגע שכף רגלם תדרוך במקום, הם עשויים להיעצר. אותן 120 מדינות החברות בבית הדין חייבות על פי הדין שלהן לעצור את השניים. כדי למנוע זאת, כל מדינה ומדינה יצטרכו להשתחרר בדרך כזו או אחרת מאמנת בית הדין. זה לא יהיה צעד פשוט מבחינתן וסביר שלא יעשו זאת, ובטח שלא בקלות ובמהירות. כך שבעתיד הנראה לעין "כנף ציון" יטוס בקו ישראל אמריקה בלבד.
אין שום ספק שהממשל החדש של טראמפ יטיל את כל כובד משקלו על בית הדין בהאג בדרישה לבטל את הצווים. על רצפת הסנאט כבר עומדת הכן הצעת חוק אמריקנית להטיל סנקציות על שופטי ה-ICC והיא תאושר בתחילת 2025.
ואולם, מרגע שחץ צווי המעצר שוגר, אפסיים הסיכויים שיוחזר. במיוחד משום שארה״ב איננה חברה כאמור בבית הדין. לאמריקנים, חשוב להדגיש, יש עוד הרבה כלים בקנה. הם יכולים למשל למוטט תקציבית את האו״ם כפי ששקלו לעשות כבר בתקופת טראמפ הקודמת. ואולם לצעד כזה יש כמובן השלכות בינלאומיות מרחיקות לכת. גם הוא לא יתרחש מהר.
כך שבחודשים הקרובים נתניהו וגלנט - צחוק הגורל שדווקא שניהם - מקורקעים. אבל כנראה שלא רק הם.
החשש: בית הדין לא יעצור
בית הדין אמנם לא פרסם שמות נוספים וגם לא בטוח שיעשה בעתיד. ואולם, גרוע יותר, הוא יכול להוציא צווי מעצר סודיים נגד חיילים וקצינים שהשתתפו בלחימה. כפי שנחשף בפרשת החייל שהוברח מקפריסין, אזרחים ישראלים נורמטיביים שיוצאים לחו״ל ואפילו לא מודעים לסכנה, עשויים למצוא את עצמם תחת הליך משפטי בלי התראה מוקדמת.
הסכנה ההמונית הזו דחופה מאוד ומחייבת טיפול רוחבי ומערכתי של כלל זרועות השלטון הרלוונטיות, הן בצה״ל הן מחוצה לו. בראש ובראשונה, יש להזהיר חיילים שלחמו בעזה, שלא לעדכן בזמן אמת על נסיעות שלהם לחו״ל, אלא רק לאחר מעשה. כי בסופו של דבר תרחיש יום הדין ממנו חשש נתניהו שניים וחצי עשורים התמשש. בשם החשש הזה הוא נמנע שנים ארוכות מלעשות הרבה פעולות הכרחיות לישראל כגון פינוי חאן אל אחמר.
והנה, כצפוי, בית הדין הבינלאומי קיבל בכל זאת החלטה חד צדדית, מקוממת, בלתי צודקת וכזו שהופכת על ראשם את לקחי השואה. כי הנה תזכורת, חמאס הוא זה שביצע פשעי מלחמה ב-7 באוקטובר 2023. את האמת הפשוטה והנוראה הזו, אף החלטה משפטית תשנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו