נזק תדמיתי אדיר: ביידן וטראמפ מפנים עורף לנתניהו

כשדונלד טראמפ בחר להתראיין ל"ישראל היום", הוא לא התכוון לשלוח לישראלים מסר של אזהרה - אך מי שיקרא את תוכן הדברים שאמר הנשיא האוהד ביותר שישב אי־פעם בבית הלבן, לא יוכל להחמיץ את האור האדום הבוהק. טראמפ עדיין נאמן לישראל, תומך בה ומצדיק את המלחמה שיצאה אליה - אך מתריע: "איבדם את התמיכה שהיתה לכם. פעם, לפני 15 שנה, לישראל היה הלובי הכי חזק. אם היית פוליטיקאי, לא יכולת להגיד שום דבר רע על ישראל. זה היה סוף הקריירה הפוליטית שלך. היום זה כמעט הפוך". זה אחד מהמשפטים שאמר לעורך "ישראל היום" עמר לחמנוביץ ולח"מ, שלמען האמת היכו אותנו בהלם.

נזק תדמיתי אדיר

כי אם יש משהו שהנשיא לשעבר, ואולי לעתיד, מבין בו, זה יחסי ציבור ותדמית. והאיש שהגיע למשרה הרמה ביותר בעולם אחרי שנים של קריירה תקשורתית, גם הסביר בראיון היכן בדיוק טמונה הבעיה. "פצצות שמוטלות לתוך בניינים בעזה, זה דיוקן נורא. זו תמונה רעה לעולם... לא הייתם צריכים להראות את התמונות. בכל לילה אני רואה בניינים נופלים על אנשים. ונאמר שזה (הפרסום) ניתן מצד משרד הביטחון הישראלי. למה הם מספקים את זה? זו תדמית גרועה. תעשו מה שצריך, אבל את זה (הפרסום) לא עושים... אנשים לא צריכים לראות את זה. ישראל רצתה להראות שהיא קשוחה, אבל לפעמים לא צריך לעשות את זה", דברי טראמפ.

הנזק התדמיתי האדיר הזה כנראה הוביל לכך שבמהלך הראיון, טראמפ סירב לומר דברים ברורים בגנות חמאס ובעד ישראל. חרף שאלותינו הברורות, הוא נמנע מלומר שישראל צריכה להשמיד את חמאס, והסתפק במשפטים כלליים כגון "לגמור את העבודה". חשוב מכך, טראמפ למעשה עקף את ביידן משמאל, כשהביע רצון "לסיים את המלחמה ולחזור למדינה הנהדרת שהייתם".

אין דרך לייפות, להקטין או לטייח את המסר הבעייתי הזה.

נכון, טראמפ הוא קודם כל פוליטיקאי אמריקני שמתמודד על הנשיאות. ככזה, הוא רוצה לשמור על היתרון שצבר במדינת מישיגן, שבה יש גורמים אנטי־ישראליים חזקים. זו כנראה הסיבה לכך שהרחיק את עצמו ממדינת היהודים. עוד יש להדגיש כי הרטוריקה אינה בהכרח המדיניות. הכלל הזה תקף גם לביידן, שבעולם האמיתי עדיין מגבה את ישראל. אך אם יש מישהו בישראל שיודע כי בארה"ב המילים מתורגמות למעשים, זה בנימין נתניהו, מלך ההסברה בתקשורת האמריקנית, או אולי נכון יותר לומר - מלך ההסברה לשעבר.

הפסידו בקרב הטקטי

נתניהו טען פעמים רבות, כולל באוטוביוגרפיה שחיבר, כי יכולותיו הייחודיות לתקשר עם הקהל האמריקני הן כלי מדיני רב־עוצמה, שאף פוליטיקאי ישראלי אחר לא מחזיק בו. חצי שנה לתוך המלחמה, ואין מנוס מלקבוע כי היכולות האלה של ראש הממשלה לא עושות את העבודה. שני המועמדים לנשיאות ארה"ב, ביידן וטראמפ, מפנים עורף רטורי לישראל. הווה אומר, ההופעות התקשורתיות של נתניהו לא סיפקו את הסחורה. אמנם רוב הציבור האמריקני (וגם ביידן וטראמפ) תומך עקרונית בישראל, אך כשמדובר בתרגום התמיכה הזו לצעדים קונקרטיים (ובראשם הפעולה ברפיח) - שני האישים לא מוכנים להתייצב לימין ישראל. כלומר, נתניהו ומערך ההסברה שכפוף לו הפסידו בקרב הטקטי על דעת הקהל האמריקני.

טרמאפ אמר דברים מפורשים בעניין הזה. לכשל הזה יש להוסיף את היחסים האישיים העכורים שיש לנתניהו עם שני האישים גם יחד.

הוא אמנם מכיר אותם כבר עשרות שנים, אך הוא איבד את היכולת להשפיע עליהם ברמה האישית. כלומר, מידי נתניהו נשמטו גם יכולת הדיפלומטיה הציבורית וגם היכולת האישית. מבוי סתום מדיני זה מוביל למבוי סתום צבאי, של היעדר פעולה ברפיח. מצב קשה זה צריך להטריד מאוד כל אזרח בישראל.