נערכו לתסריט בדיוני: הרגע שבו בצה"ל התבלבלו בזיהוי האויב

מסכת ההתנצלויות שהגיעה ביממה של איחור היום, לא הצליחה לכפר על מה שנראה כמו הלך רוח בעייתי מאוד בצמרת צה"ל נגד ציבור משרתים גדול מאוד.

זו לא עוד התבטאות בעייתית, העלמת עין או זלזול, אלא תרומה משמעותית לקמפיין שנועד לייצר סימטריה בין האויב לבין האזרחים שגרים מעבר לקו הירוק. בין מי שיצאו לטבוח, לאנוס, לערוף, לרצוח ולשרוף מאות יהודים, והצליחו בכך ב־7 באוקטובר, וכן חבורה גדולה של תומכים במעשי הזוועה בקרב הפלשתינים ביו"ש - לבין מי שיצאו להגן על מדינת ישראל ביום פקודה, שחלקם לא חזרו לביתם.

הפעם זו ממש לא בעיה פוליטית של בצלאל סמוטריץ' או איתמר בן גביר, שכביכול מתיימרים לייצג את הציבור היהודי שגר מעבר לקו הירוק. זו בעיה של כל מי שמתיימר לייצג את אזרחי ישראל באשר הם, של מי שמדברים בשם לוחמי המילואים ומכירים להם תודה באלפי מילים ריקות, אך התלבטו באיזה אופן לגנות את מי שהפכו אותם בהינף תסריט לאויב העם.

אלוף פיקוד מרכז, שאמור להתרכז בימים אלה ביצירת הגנה מרחבית לכל התושבים הישראלים מעבר לקו הירוק, בחר להיערך לתסריט בדיוני, כשהוא אמור לתרגל היפוך קנים ברש"פ, כיבוש יישובים ומצור על הכבישים הראשיים.  

אגב, מי היו חוטפי התינוק הערבי בתסריט פרי דמיונו של פוקס? תושבי רמת גלעד, שם אלמנת מלחמה קמה מהשבעה על בעלה שנפל בקרבות ברצועה רק לפני חודשיים ימים. "זה לא סתם מעליב", אמרה לי אתמול מוריה תעסן־מיכאלי מגבעת הראל, ממובילות פורום "הצופות", "זה לא להבין את מה שקורה כאן. נשים שהולכות לישון לבד כל לילה כי הבעלים שלהן בעזה ובגבול הצפון, ולא מרגישות מספיק בטוחות. פיקוד מרכז לא מגיב לחוסר הביטחון באזור הזה כמו שצריך, ובמקום לתרגל את הגברת הביטחון שלנו, הוא לוקח את הנקודה הכי קיצונית שיש ומתרכז בה".

"מנסים לייצר ביננו הפרדה"

לפני כמה שבועות, כאשר הפורום הנשי נוסד כדי להבטיח את ביטחון היישובים בהיעדר בני הזוג שבמילואים, נפגשו תעסן־מיכאלי וחברותיה עם האלוף פוקס. בדיעבד היא מספרת: "היתה שם זחיחות. הוא דיבר איתנו על נשים ותחושות, אבל כששאלנו אם הוא מתכונן לתרחיש שבו שוטרי הרש"פ תוקפים את היישובים - הוא זלזל ואמר שהוא לא מכיר תרחיש כזה. ברגע שהופכים את המתנחלים לבימוי אויב, מנסים לייצר בינינו הפרדה: אתם ואנחנו שמעבר לקו הירוק. האיש שלי יצא היום מחאן יונס, וכשסיפרתי לו את זה הוא כמעט בכה. אנחנו מרגישים שדמנו הותר".

אבל החשש המרכזי הוא שכמו בערב 7 באוקטובר, הפיקוד הבכיר בצה"ל שוב לא מזהה את האויב, לא מעריך נכונה את כוונותיו ולא נערך בהתאם. לחלופין הוא מוציא מהבוידעם אג'נדות ישנות ומתבלבל לחלוטין בזיהוי האויב.

את מחיר הטעויות ערב שמחת תורה שילמו תושבי עוטף עזה ועוד מאות חיילים שנפלו בקרבות ברצועה מכל רחבי הארץ וגם מההתיישבות, ואת המחיצות שנפלו בין לוחמי המילואים שלוחמים כתף אל כתף כבר ארבעה חודשים - אף פוליטיקאי או גנרל מבולבל לא יצליחו להקים מחדש. ועדיין: למלחמה הבאה חייבים להיערך, וספוילר: מי שיתחיל אותה לא יהיה מתיישב מאחת הגבעות. הוא פשוט יהיה באותו הזמן בקרבות ברפיח.