הזמן למלחמה הולך ואוזל - חובה לנצל אותו במלוא העוצמה להשלמת היעדים

60 יום לפרוץ המלחמה וישראל רשמה הישגים רבים: המחסום הפסיכולוגי של כניסה קרקעית לעזה הוסר, חלק ניכר מהיכולות הצבאיות של חמאס נשללו, כושר שיגור הטילים שלו הצטמצם מאוד, כמויות עצומות של אמצעי לחימה התגלו ונלקחו, מנהרות רבות הושמדו, חלק משמעותי מהחטופים הוחזר וגורלם של אחרים הוברר.

במישור הביטחון הלאומי, אחת משתי הזרועות של תנועת המלקחיים האיראנית נופצה על ידי כוחותינו. לא פחות חשוב: הבהרנו לעצמנו ולאויבינו שיש לנו כוח להילחם, שאנחנו לא נמר של נייר או חברה של קורי עכביש, אלא עם חזק ומלוכד, שנחוש להגן על מולדתו, יהא המחיר אשר יהא.

מכל הבחינות האלו - לצד הצער הרב על רבים מאוד שנהרגו ועשרות שעדיין חטופים - עם ישראל במצב יותר טוב מכפי שהיה ערב המלחמה.

סינוואר לא נכנע

בצד היתרונות, יש גם טור שלילי במאזן. חודשיים לרצח העם שביצע חמאס בעוטף, ישראל עדיין לא שברה את מפרקתו. הארגון אמנם ספג מכות קשות, אבל שדרת הפיקוד שלו מתפקדת. ברצותו הוא נלחם, ברצותו מפסיק את הלחימה. הוא עדיין מצליח לשגר פה ושם מטחים למרכז בשעות עגולות. והכי חשוב - סינוואר לא נכנע.

אכן, איש לא עמד עם שעון עצר וקבע שבתוך שמונה וחצי שבועות חמאס ירים דגל לבן. אבל מצד שני, לא בטוח שיש לנו שמונה שבועות נוספים כדי לממש את התרחיש הזה.

שעון החול הבינלאומי התהפך. מתפתחת בעיית הסברה בנוגע להיקף האבדות והמצב ההומניטרי ברצועה. שלא יובן לא נכון - איש במערב עוד לא מוציא כרטיס אדום. אבל כמו שבלינקן כבר אמר לקבינט המלחמה: "אני לא חושב שיש לכם חודשים", ויש עוד סימנים המלמדים שזה המצב.

אם בדרום המלאכה רחוקה מלהיות שלמה - בצפון המצב גרוע עוד יותר. שר הביטחון גלנט הציג מצג שווא כאשר טען שחיזבאללה הורחק 3 ק"מ מהגדר. העובדות הפוכות: ישראל היא זו שברחה מקו הגבול כדי למנוע פגיעות באנשינו. נסראללה איבד לוחמים ואת חלק ממוצביו לאורך הגדר, אבל נכון לרגע זה הוא עדיין בכושר לפגוע בישראל באמצעות מערכי הטילים וכוח רדואן שבנה. בחזית הזו, ההישגים של ישראל מצומצמים עוד יותר.

לחצים מארה"ב

ציון האתגרים לא בא לרפות את הידיים, להפך - להדגיש שהזמן קצר ושחובה לנצל אותו במלוא העוצמה להשלמת היעדים. בנוסף, במערכת הפוליטית והתקשורתית שכחו את ערך האחדות שאפיין את האווירה בעם בימים הראשונים. חובה לשוב גם אליה.

זהו הרקע ל"מכתב האחדות" החשוב שפרסמו אתמול גיבור ישראל - תת-אלוף דדי שמחי, ששכל את בנו גיא, לוחם סיירת צנחנים ביום פרוץ הלחימה - ויחיאל לייטר, אביו של רב-סרן משה לייטר, שנהרג בקרבות בעזה.

חודשיים לפרוץ המלחמה, עלינו לפעול תחת הנחה שעומד לרשותנו רק חודש נוסף להמשך התמרון הקרקעי הגדול. ביכולתנו לעמוד בלחצים אמריקנים ומובן שכוחותינו יוסיפו לשהות בעזה ולעקור משם את גרורות הטרור. אך בסיכום, הזמן קצר והמלאכה מרובה, והחיילים גיבורים.