סדקנו את "קיר הברזל" וכעת מוטל עלינו לסגור את הפרצות

"על קיר הברזל" הוא מאמר עמדה שכתב סבי, ושפורסם לראשונה בברלין בעיתון הציוני בשפה הרוסית "ראזסווייט", ב־4 בנובמבר 1923.

הנחת היסוד במאמר: "גירושם של הערבים מארץ ישראל באיזו צורה שהיא נחשב בעיניי בלתי אפשרי בהחלט; בארץ ישראל יהיו תמיד שני עמים". בהמשך קובע סבי: "על השלמה מרצון בין ערביי ארץ ישראל לבינינו אין מה לדבר כלל, לא כעת, ולא בגבולות העתיד הנראה באופק".

ניצחון ישראל במלחמת העצמאות הבהיר לערבים שהוקמה כאן תשתית לקיר הברזל. הניצחון במלחמת ששת הימים הקים סופית את קיר הברזל, ואפילו תוצאות מלחמת יום כיפור הבהירו שקיר הברזל עומד על תילו, למרות המבחן הקשה מאוד.

ואכן, ההוכחה של נכונות המאמר הייתה בכך שרבים מאזרחיה הערבים של מדינת ישראל עברו בתהליך ארוך ממצב של עוינות למדינה ב־1948 - למצב של השתלבות מדורגת במוסדותיה, תוך רצון לשילוב אזרחי מלא.

ואז הגיע הסכם אוסלו, שלא הצית זיק של תקווה שהם יוכלו להיפטר מאיתנו - אלא לפיד ענק. לכן תהליך הרצון להשתלבות החל לסגת, בעיקר בקרב הדור הצעיר. בשפת המזרח התיכון, הבאת ראשו של יאסר ערפאת לכאן כשהוא מחובר לגופו העידה בעיניהם על ניצחון ערפאת. העובדה שהוא התקבל כאן בכבוד מלכים על ידי ראשי המדינה הייתה ההוכחה לכך.

המהלך פער סדק עצום בקיר הברזל, וחוסר התגובה ההולמת לפיגועים (כמו התגובה שלה אנו נדרשים כעת), הרחיב את הסדק עוד ועוד. צורת הבריחה של צה"ל מלבנון, ולבסוף גם איוולת ההתנתקות וגירוש אלפי יהודים מביתם, גרמו לאויבינו להבין שאנחנו להוטים לרמות את עצמנו באשר לרצונם בשלום ולא בהשמדתנו, והם ניצלו זאת עד תום. המרצע יצא מן השק, לאסוננו, ב־7 באוקטובר 2023 - כמעט 100 שנים אחרי כתיבת המאמר.

סיכון קיומי שמחייב עונש מוות

אין לנו ברירה אלא לסתום את כל הפרצות בקיר הברזל באמצעות טיפול יסודי ושלם באויבינו, שעל טיבם עמדנו באותה השבת הארורה, ברוח הבית האחרון של שיר בית"ר. זה אומר - שינוי מהותי בתפיסות עולם שקרסו:

• הבנה שחלום שתי המדינות כאן מסכן אותנו סיכון קיומי.

• הפעלת עונש מוות על כל מי שמשתייך לארגון שמטרתו המוצהרת, באמנה שלו ובחינוך הדור הצעיר שלו, היא השמדת מדינת ישראל וטבח באזרחיה ובחייליה. זה כולל ענישה רטרואקטיבית למי שביצע זאת בעבר, וללא התיישנות. לא רק חמאס.

• היעדר סובלנות והיעדר הקלה בעונשם של מסיתים לסילוק היהודים ולשמחה על הצלחה בהרג יהודים בקרב אזרחי ישראל.

אם נחזור לסורנו - אנחנו נתגעגע להיקף הנזק שנגרם ושעוד ייגרם לנו מההתקפה בשבת הדמים האיומה. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו לקיים את הפסקה האחרונה של המאמר: "בשבילנו, הדרך היחידה להסכם בעתיד מתבטאת בהסתלקות מוחלטת מכל הניסיונות להגיע להסכם בהווה".

הכותב הוא נכדו של זאב ז'בוטינסקי כותב מאמר "קיר הברזל"