ביקור הנשיא האמריקני מראה: ארה"ב וביידן איתנו בשעתנו הקשה

נעל ספורט של ילד שנעזבה במנוסה בכניסה לביתו. שידת תינוק שנפתחה כדי להוציא מגבת, ונשארה מיותמת. מרפאת שיניים, מחוררת מכדורי קלצ'ניקוב, שהועלתה באש. בית אחר בית שנשרפו, נהרסו והושמדו. מכוניות מחוצות בצידי הדשאים, מנוקבות מקליעים. וריח מזוויע של מוות, שאי אפשר להעביר במצלמות, ושחושי מעולם לא הריחו.

11 ימים אחרי שמאות מבני קיבוץ בארי נרצחו ונטבחו, נעקדו ונחטפו, הלב לא מסוגל להכיל את מה שרואות העיניים, והראש לא מוצא מילים שיתארו את מה מרגיש הלב. מה היה פה? פוגרום? רצח עם? המשך השואה? ובין מצבות הזיכרון עדיין מוריקים הדשאים, מלבלבים העצים ועומדות הקלנועיות של הוותיקים.

ככה נראה היה אתמול בבארי ה"סיור בקיבוץ". אך באתרי הגיהינום בבארי, ובכפר עזה, בנחל עוז ובנתיב העשרה, היו אתמול לא רק אנדרטאות חיות. במקומות שבהם נטבחו אחינו ואחיותינו, נמצאים עכשיו מסות על מסות של חיילי צה"ל, דרוכים אלי קרב, תאבי ניצחון. עוד לפני ההאמרים, הטנקים, הנמרים, כלי ההנדסה, התותחים, סוללות הטילים ושאר כלי משחית שיש בארסנל הצה"לי, זוהי עוצמת מוטיבציה - לצערנו במחיר נוראי – שלא היתה כמותה.

דווקא הנוכחות באותם מקומות שבהם קרו דברים שהדמיון לא ברא, היא מטען כוחות אדיר ממדים לחיילינו. הם לא צריכים אף שיחת עידוד. ההוויה שאופפת אותם טובה משישה מיליון הסברים. "אנחנו מוכנים להישאר גם חצי שנה, הודענו לנשים בבית", זרק אחד החיילים לחבורת חברי הכנסת והדיפלומטים, שהובילה ח"כ שרן השכל.

החיילים לא מתעניינים

מה שלא עניין את החיילים הוא ביקורו היום בארץ של נשיא ארה"ב ביידן. לא שהם מתנגדים, אלא שאייר פורס וואן לא ברדאר שלהם, אלא רק המל"טים ומטוסי הקרב של חיל האוויר שריחפו כל העת מעלינו.

ביידן ינחת בישראל הבוקר בעשר, אך בהגעתו זו לא יהיה שום דבר דומה לחגיגות הלאומיות הזכורות מביקורי נשיאים קודמים. בלי טקסים ובלי מטסים, ביידן ישהה בישראל חמש שעות בלבד. הוא יעבור מנתב"ג ישירות לקריה בתל אביב. ראש הממשלה נתניהו והנשיא הרצוג ייוועדו איתו והוא כנראה ישתתף גם בישיבה של הקבינט המצומצם.

ייתכן שביידן ייפגש עם בני משפחות של החטופים והחללים בעלי אזרחות אמריקנית. למפגש הזה יש חשיבות מכרעת לנושא המרכזי שיעסיק אותו פה, והיא המצב ההומניטרי בתוך רצועת עזה.

כלומר, ביידן מגיע בראש ובראשונה כדי להזדהות עם ישראל ולחזק אותה ואת העם היהודי. ביידן מחויב באופן אישי ומעומק ליבו לעניין היהודי. אביו גידל אותו על מוראות השואה. הוא שלח את כל ילדיו ונכדיו לבקר במחנות ההשמדה.

רק לפני חודש, כשפגש את נתניהו באו"ם, אמר את המשפט המהדהד, "בלי ישראל אף יהודי בעולם לא בטוח".כך שההגעה שלו לפה בשבוע השני למלחמה, תוך רמה מסוימת של סיכון אישי, היא אות ועדות למחויבות שלו. הוא לא בא לנהל את המערכה במקומנו, ולא לחבק חיבוק דוב, אלא לגבות ולתמוך, ולא רק במילים. שיגור שתי נושאות המטוסים לים התיכון ולמפרץ הערבי, משלוחי הנשק שכבר החלו, החבילה הכלכלית שבדרך, וטרפוד ההחלטות הבעייתיות במועצת הביטחון, הם ביטויים מעשיים לגישה שלו. החשוב מכל הוא ההסכמה המלאה של ארה"ב ליעד שהקבינט הציב, והוא מחיקת חמאס מעל אדמת עזה. זו מטרת העל של ישראל ולכן אפשר לשלם מחיר קטן כדי שארה"ב תמשיך להיות מחויבת לה.

המחיר המדובר הוא הרצון האמריקני להקל את המצב ההומניטרי בדרום רצועת עזה. לממשל חשוב להראות לקהל הדמוקרטי הביתי שהאוכלוסייה שפורמלית אינה מעורבת, לא נקלעת למצבים קיצוניים. ישראל מצידה מתְנה הקלה כזו בהתקדמות בקטסטרופה ההומניטרית שלנו, כלומר 199 החטופים שבידי חמאס.

הפגנות נגד ישראל בירדן

זה יהיה אחד הנושאים שביידן ונתניהו ידונו בהם בשיחתם היום. ייתכן שהציבור בארץ לא יאהב את ההצהרה המסכמת של ביידן בעניין הזה, אך גם לו יש את הצרכים הפוליטיים שלו. אחר כך אמור היה לטוס הנשיא לירדן, שם התפרעו אמש מאות וניסו להצית את שגרירות ישראל (שסגורה כבר שבוע), ולקיים ברבת עמון ועידה עם מלך ירדן עבדאללה ונשיא מצרים א־סיסי, אך זו בוטלה. יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, הודיע אמש שיחרים את הפסגה בשל הפיצוץ בבית החולים בעזה. גם במפגש זה ביידן צפוי היה להתרכז בעניין ההומניטרי. ועדיין, אסור לבלבל בין עיקר וטפל.