הגיע הזמן להישיר מבט אל מנהיגות אחודה ואחידה – ולנהל את המדינה והצבא לעבר ניצחון

אי אפשר ככה. חלאס. אתם לא יכולים לעסוק בפוליטיקה כשגופות בנינו ובנותינו נערמות לפנינו. נתניהו לא יכול להרשות לעצמו לחשוש מתרגילים פוליטיים, גנץ לא יכול להרשות לעצמו תנאים, ובן גביר צריך להתגבר גם הוא על הפגיעה באגו – ולהתקדם לממשלת אחדות.

ראויים לשבח כמעט כל שרי הממשלה, שהבינו שממשלה כזו מהווה את צורך השעה, ודוחפים לכך כבר ימים ארוכים. ארוכים מדי.  האחריות למצוא את הנוסחה שתעבוד לכל הצדדים היא על ראש הממשלה, אבל אני שומעת נכונות במחנה הממלכתי ושאין קשיים משמעותיים, ואת זה צריך כעת לחבק בשתי ידיים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר קיבל רק היום החלטה משמעותית שתציל חיים רבים עבור היישובים סמוכי הגבול, לאחר שמשרדו רכש 10 אלף כלי נשק ארוכים לצייד שיחולקו לכיתות כוננות, על מנת שאלה לא ייתפסו לא מוכנים כדי שהמראות שראינו בעוטף עזה לא יחזרו על עצמם לעולם. נוסף על כך, הוא מינה פרויקטור לחלוקה והניע פרויקט עצום כי זיהה בכך צורך. ידיו של השר עמוסות והוא חייב להתרכז במשימות לפתחו, שכן כולן משימות מצילות חיים. את מלאכת הרכבת ממשלת האחדות עדיף שישאיר בידיו של נתניהו.

צריך להודות על האמת: הדרישה שמטרידה את בן גביר היא מזמן עובדה מוגמרת בממשלה הקיימת. כבר 10 חודשים שבממשלה ישנו קבינט רשמי וקבינט מצומצם, שבו חברים נתניהו, גלנט ודרמר, שבו מתקיימים הדיונים השוטפים הנוגעים לביטחון. בן גביר לא מוזמן אליו (כמו יתר שרי הקבינט), וכך זה יהיה גם במידה שנתניהו ייענה לדרישת יו"ר המחנה הממלכתי. הקבינט הקיים לא יתפרק, ובן גביר יישאר חלק ממנו כמו סמוטריץ' ואחרים, ולצדו או מעליו יכהן הפורום המצומצם לניהול המלחמה. זה תשלום סביר בעת הזו.

אזרחי ישראל שבני משפחותיהם שילמו בחייהם צריכים כעת להישיר מבט אל מנהיגות אחודה ואחידה. בלי תדרוכים נגד, בלי מסרים על הראש – פשוט לנהל את המדינה הזו והצבא הזה הרחק מהטרגדיה ולעבר ניצחון. זה לא הזמן לחשבונות קטנים, אלא הזמן להחלטות מנהיגותיות, לא אסטרטגיות. אחרי חמש שנות פוליטיקה, אינספור מערכות בחירות והריסת האמון שלנו אלו באלו –הגיע הזמן שלנו, האזרחים.