רצה הגורל, ובדיוק יממה אחרי שחִדלונו של האקטיביזם המשפטי התפוצץ בדרום תל אביב, נציגתו הבכירה בעת הזו, גלי בהרב־מיארה, הקצינה בצעד נוסף. האקטיביזם המשפטי הוא זה שהשתולל בשבת במרחבי "העיר העברית הראשונה", שכן אצלו נולדה, התנפחה ולבסוף התנפצה בעיית המסתננים.
בעשור הקודם, יועצים משפטיים הם אלה שכפו על חיילי צה"ל לאסוף את ראשוני האפריקנים בגבול מצרים, במקום להרחיק אותם בחזרה אל מרחבי סיני. המשפטנים הורו לפזר אותם ברחבי הארץ. הללו ראו כי טוב והזמינו את חבריהם. כך הטפטוף הפך לשיטפון.
כשההמונים כבר היו פה, בג"ץ הוא זה שאסר על המדינה לאסוף את המסתננים אל מתקני שהייה מודרניים. המסר היה ברור, והמסתננים אכן המשיכו לבוא. לבסוף, כשהמדינה כבר הגיעה להסדרי העזבה שלהם אל מדינות צד שלישי, שוב פרטים כאלה ואחרים לא נשאו חן בעיני השופטים, והם טרפדו עוד מהלך ממשלתי לפתרון הבעיה.
אז כן, על שמם ועל שם התערבות היתר שלהם, שהיא כבר מזמן לא שמירה על זכויות אדם, אלא העמסת עול קביעת המדיניות על שכמם במקום הממשלה, רשומה גם בעיית המסתננים.
מבחן האדם הסביר - שהוא כנראה בעיני השופטים בדרגה נחותה מאשר מבחן האדם הנאור - היה מוליך כבר מזמן להסקת מסקנות. הרי אם נתרומם מהכאן והעכשיו, הדרישה למיתון האקטיביזם ולהחזרת האיזון בין הרשויות נתונה להסכמה רחבה בין חלקי העם. עשורים לפני שלוין ורוטמן קראו לתיקון, עשו זאת דניאל פרידמן, וחיים רמון, ציפי לבני ומני מאוטנר, ויואב דותן, וגם לאחרונה נשיא המדינה, יצחק הרצוג. קול בולט בסוגיה היה גם גדעון סער, מי שמינה את בהרב־מיארה לתפקיד וקרא אתמול להחלטות בג"ץ בנוגע למסתננים - "מוטעות".
אצל משפטנים החיים בתוך עמם, שומעים את זעקותיו, ומבינים שצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות - היינו כבר מזמן רואים שינוי, התגמשות, פתיחות ונכונות לשינויים. לא כן אצל שופטי ישראל וחלק מהיועצים המשפטיים שהם בוראים בצלמם ובדמותם.
במקום ענווה וצניעות, עם ישראל חוזה בהתנשאות ובהתחפרות, עקשנות ואטימות. במקום להודות שהשיטה כשלה - הן משום שרוב העם כופר בה והן משום שתוצאותיה רעות ומרות כמו בדרום תל אביב - שופטי העליון מעוותים את יסודות הדמוקרטיה, ממציאים המצאות משפטיות מופרכות, ומשבשים את סדרי היסוד של המדינה, כדי להנציח את עוצמתם. אלמלא היה זה הלך המחשבה, בהרב־מיארה לא היתה מעיזה לדרוש מבג"ץ לפסול חוק יסוד שהכנסת אישרה, בשעה שלבג"ץ אין סמכות לפסול חוק רגיל, ועוד כשהיא עושה זאת כאילו היא פועלת בשם הממשלה שהיא אמורה לייצג.
נתניהו: "אנחנו מבקשים צעדים חזקים נגד המתפרעים" || רועי אברהם, לע"מ
המסקנה על כן עצובה מאוד. בימים האלה, אין דמוקרטיה בישראל. יש אמנם מיליונים שמשלשלים פתק לקלפי, אך שכבה קטנה של אצולה מתנשאת שמה עצמה מעליהם כמי שרק היא יודעת טוב ורע. עם דמוקרטיה דו־מעמדית שכזו אי אפשר להשלים. היא כבר התפוצצה בדרום ת"א. במוקדם או במאוחר, אם ע"י הממשלה הזו ואם ע"י הבאה, היא תרוסן גם בשאר המדינה. כי ככה אי אפשר להמשיך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו