צמד המילים "משרד החוץ" מעלה לרוב שני סוגים של אסוציאציות - טלפון לחדר המצב לסיוע בעת רעידת אדמה במדינה נידחת במקרה הטוב, וקוקטיילים וחליפות במקרה הרע.
אך עסקת ה"חץ 3", שהושלמה ביום חמישי האחרון עם גרמניה ועתידה להכניס לקופת המדינה 14 מיליארד שקל, היא הזדמנות מצוינת לקבל הצצה אל מאחורי הקלעים של העשייה הדיפלומטית הישראלית. מדובר בפעילות משולבת המשולה לתזמורת שניגנה יחד מזה למעלה משנה, בתזמון ראוי לשבח. היא הורכבה מפעילות של אנשי מערכת הביטחון והמערך הדיפלומטי של ישראל, שמפירותיה ייהנו אזרחי ישראל לא רק בהיבטים הביטחוניים, הסמליים והמדיניים, אלא גם בזירה הכלכלית.
למה זה כל כך מסובך? נוכח המלחמה עם רוסיה הוקצבה קרן מיוחדת לחיזוק מערך הביטחון של גרמניה בסך 100 מיליארד יורו לרכש רב־שנתי. היות שמערכת החץ הינה פרי פיתוח ישראלי-אמריקני, נדרשה כאן הסכמה של כמה גורמים ממשלתיים, בגרמניה ובארה"ב כאחד: המלצת משרד ההגנה וחיל האוויר הגרמני, אישור ועדות ההגנה הגרמנית והאמריקנית, בתי הנבחרים של גרמניה וארה"ב, וכמובן אישור יצוא ויכולת אספקה ישראלית. השלמת הרכישה היא, אפוא, הצלחה פנומנלית למערך הביטחון והדיפלומטיה כאחד.
אך התזמור המורכב הזה לוקח זמן. המון זמן. ולאורך כל הזמן הזה את התשתית לביצוע העסקה הניחו לובשי המדים השקופים - דיפלומטים של שירות החוץ הישראלי. מזה שנים פועלים לוחמי המוצבים הקדמיים של ישראל בעולם לאפשר את הרכישה המיוחלת, שהושלמה אתמול.
הפירות הדיפלומטיים הם האשראי של ישראל לפעול בעולם. היכולת שלנו לקבל תמיכה במוסדות בינלאומיים, בעסקאות ענק, בלגיטימציה, בשיתופי פעולה ובמוסדות מחקר ומדע. כל אלה לא קורים עם מדינות שהעולם אינו חפץ ביקרן.
הפירות הביטחוניים חשובים לא פחות. לצד משרד הביטחון, מפא"ת ומינהלת חומה, הוביל משרד החוץ את המאמץ המדיני שיחזק מצד אחד את המוטיבציה הגרמנית וייתן מנגד אור ירוק אמריקני. המלחמה באוקראינה והחשיבה מחדש על תפיסת הביטחון הגרמנית היו בעלות השפעה מכרעת על ההחלטה - אך אלו דיפלומטים ישראלים בוושינגטון, בברלין ובירושלים ששוחחו עם מקביליהם בכל הדרכים ולחצו להשלימה.
ולבסוף, הפירות הכלכליים, אלו שמעניינים את אזרחי ישראל, הכורעים תחת נטל יוקר המחיה. העסקה הזו, שאותה בין השאר קידם שר החוץ אלי כהן, מיתרגמת אוטומטית לזריקת מרץ למשק הישראלי. 14 מיליארד ש' הם המון כסף, וכולם ייכנסו לכלכלת מדינת ישראל. ב־14 מיליארד ש' יכולה ישראל לממן את עליית השכר של כל המורים בשלוש השנים הקרובות. בסכום הזה היא יכולה לספק הגנה מלאה בתחום המזון והחיים בכבוד לכל ניצולי השואה החיים כאן, עד סוף חייהם. כל שקל שמושקע ביחסי החוץ מחזיר את ערכו פי כמה וכמה.
ההיבט הסמלי חשוב לי אישית. תפקידה של גרמניה בהיסטוריה הישראלית ברור ומשמעותי. סיפור חיי האישי נשזר גם הוא במערכת היחסים בין המדינות. אבי, אולריך פרוסקאוור, עזב את ברלין ב־1936, תפקידי הראשון כדיפלומט היה בעיר בון (בירת גרמניה המערבית), ותפקידי הנוכחי היה חלומי המקצועי. כעת עצם העובדה שמדינת הלאום של העם היהודי, 75 שנה מיום הקמתה, מסייעת לגרמניה להגן על עצמה היא לא רק מושא לגאווה לאומית אלא גם לפירות אמיתיים ומוחשיים למדינה בזירות השונות. ככה נראית עשייה דיפלומטית אפקטיבית.
רון פרושאור הוא שגריר ישראל בגרמניה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו