העורף המדיני והדיפלומטי של מדינת ישראל שקט כרגע. לא מדובר במצב קבוע, הוא יכול להשתנות בפגיעה אחת בבלתי מעורבים בצד העזתי ולדחוק את ישראל לפינה. אבל נכון לכתיבת שורות אלה, ישראל מנצלת את מרחב הפעולה שלה ללא התחשבות בשיקולים אחרים כדי להשיג את מטרות המבצע ברצועת עזה: הרתעה, סיכול ראשי הג'יהאד וניסיון לייצר משוואה חדשה, שלפיה ישראל לא תכיל עוד ירי על שטחה, ללא הבחנה בין שדרות לתל אביב.
הגב המדיני של ישראל נשען תחילה על ידידינו בבית הלבן. רק בליל רביעי האחרון פעלה ארה"ב לסכל תוצרים מישיבת מועצת הביטחון, שהתכנסה לבקשת איחוד האמירויות, סין וצרפת לדיון בפעולות של ישראל בעזה. בשיחות האחרונות של שר הביטחון גלנט עם שר ההגנה האמריקני נשמעה הבנה מוחלטת לצורך של ישראל להגן על עצמה. הגיבוי האמריקני ניתן, ולא נשמע ולו רמז לדרישה להוביל לסיום המבצע בזמן שעל ישראל נורות מאות רקטות.
נקודות הייחוס של המבצע הנוכחי הן שתיים: מבצע "עלות השחר" ומבצע "חגורה שחורה". שניהם היו מבצעים קצרי טווח שכללו ירי מאסיבי על ישראל, אך הסתיימו בתוך ימים ספורים ללא הרוגים בצד הישראלי ועם פגיעות ממוקדות בצד הפלשתיני בגורמי טרור. בזמן "שומר החומות", לעומת זאת, לישראל היה חבל מדיני קצר מאוד לאחר שפגעה בבניין אי.פי ברצועה.
הפעם ידה של ישראל על העליונה, ויכולתה לשמור על מטרות צבאיות בלבד עד כה, עם פגיעה מועטה בחפים מפשע, מאפשרת לה להמשיך לפעול מול עזה בזירה המדינית.
לא זו העת
לעומת פעמים קודמות, אתמול נהרג אזרח ישראלי מפגיעת רקטה בבניין ברחובות. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה סיום מבצע עם תמונת מצב שבה אזרחיה נדרשים לשלם בחייהם, ולכן מייד יצא רצף של תדרוכים ממשרד רה"מ שמבהיר: "אש תיענה באש". ישראל לא תעצור את התקיפות, עד שבג'יהאד יעצרו. כרגע אנחנו במרחב הלגיטימציה המדיני, אך הוא שביר מאוד ותלוי במה שקורה בשטח, בעיקר בנפגעים אזרחים.
נקודה נוספת לטובת ישראל הפעם היא ההתמקדות בג'יהאד האסלאמי, שנתמך ומופעל על ידי איראן. בעוד לחמאס יש לגיטימיות פוליטית במרחב המדיני מאחר שהוא שולט אזרחית גם ברצועה, הג'יהאד הוא ארגון טרור נטו, קטן וממומן ישירות מטהרן. במזרח התיכון לא נלהבים להפגין תמיכה באיראן ובגרורותיה, ועל כן ישראל זוכה הפעם גם ללגיטימציה לפעולת הגנה עצמית בגזרה המזרח־תיכונית באופן רחב יותר.
ולסיום, באמצעות תמונות שעתיות והצהרות לעיתונות מייצר נתניהו חזית אחידה צבאית ולא פוליטית־ממשלתית, שלה יש גם תמיכה פנים־ישראלית גדולה יותר. הגיבוי שהוא מקבל גם מגנץ ומחברי אופוזיציה נוספים (זולת דברים שאמר אתמול לפיד, שקרא לסיים את המבצע וערער את החזית האחידה במעט) תומך ברעיון, שלפיו בזמן מלחמה או בעיתות מצוקה ביטחוניות ישראל מתלכדת.
המסר הזה מחלחל גם לזירה הבינלאומית, שבדומה למפגינים נגד הממשלה - מבינה שלא זו העת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו