"א־מְחַיֵיה" - כך מגדיר אהרון קיאק, סגנה של שליחת הממשל האמריקני למאבק באנטישמיות, את הפיכתה של ישראל, לפחות עבורו, למרכז לפעילותו הבינלאומית. "כאן אני מקיים פגישות ומכאן אני יוצא לאיחוד האמירויות, לבחריין, לגרמניה ולמקומות נוספים. זה עצמו ביטוי להזדמנות שיוצרים הסכמי אברהם. לפני 10 שנים דבר כזה לא יכול היה לקרות".
הוא בן 38, חובש כיפה שחורה סרוגה, דובר עברית לא רעה ונשוי לאביגיל - ישראלית־אמריקנית בעלת שורשים של שבעה דורות בירושלים. הם מתגוררים בוושינגטון. מאחוריו שורה ארוכה של תפקידים בזירה הדמוקרטית־יהודית בארה"ב. האחרון שבהם הוא שליח ביידן לקהילה היהודית בקמפיין לנשיאות ב־2020.
בסוף 2021 מונה לסגנה של פרופ' דבורה ליפשטאט, העומדת בראש המשרד האמריקני למאבק באנטישמיות. יחד איתה ועם נציגים אמריקנים נוספים הוא פועל להדברת "השנאה העתיקה בעולם שתמיד נמצאת שם ובשנים האחרונות צפה על פני השטח", לדבריו.
הכחשת שואה זו אנטישמיות
אנחנו נפגשים בפסח בירושלים, חג שקיאק מקפיד לחגוג מדי שנה בארץ. בזמן שאנו מדברים מתקיימת בגוש עציון הלווייתה של לוסי (לאה) די ז"ל, שנרצחה בבקעת הירדן.
"ודאי שזו אנטישמיות, וגם חוסר אנושיות", הוא אומר בזעזוע. "אֵם ושתי בנות שמוצאות להורג. זה דבר נורא ובלתי נסלח. ארה"ב עומדת לצד ישראל וספציפית לצד המשפחה. להרוג נוסעים, שלוש נשים, כי חושבים שהם יהודים - זה פשוט נורא באופן שאין מילים לתאר".
הרצח הזה לא קרה בחלל ריק. יש הסתה בספרי הלימוד של הרש"פ ויש משכורות לטרור. האם הרש"פ היא ישות אנטישמית?
"יש פעולות של אנטישמיות ויש מעשים. הכחשת שואה זו אנטישמיות, ולכן כאשר אבו מאזן דיבר על '50 שואות' יצאנו נגד זה. מי שרוצח יהודים בדם קר הוא אנטישמי. ואם יש הסתה - אנו מדברים על זה. דיברנו עם אונר"א על התכנים בספרי הלימוד. אנו בקשר עם מכון אימפקט C, שמנטר את ספרי הלימוד בכל האזור. יש התקדמות מסוימת, אבל כאשר שאלה במתמטיקה סופרת יהודים שנהרגו, זו אנטישמיות טהורה, ויש הרבה כאלה בספרי לימוד באזור. כאשר מרעילים כך את הצעירים - זה מוביל לעתיד שחור יותר במגע עם הקהילה היהודית".
חשים את העלייה באנטישמיות
לקראת יום השואה קיאק מודה כי מצב האנטישמיות בארה"ב פנימה חמור במידה שלא היתה כמותה. "מלכתחילה, המשרד שלנו הוקם ב־2004 כדי להיאבק באנטישמיות ברחבי העולם, אבל אז המצב בארה"ב לא היה כפי שהוא היום. הגבול בין ארה"ב לעולם החיצוני היטשטש בגלל האינטרנט ומעוד סיבות. לכן כיום חלק גדול מהשיחה שלנו הוא גם למרבה הצער פנימי - בתוך ארה"ב. הנשיא נתן הנחיה לכל מחלקה בממשל לדווח לו על פעילותה בנושא, ואנו בשיח, מחלקה אחרי מחלקה, נושא אחרי נושא. זו פעם ראשונה שיש הנחיה נשיאותית בסוגיה הזו".
אתה עצמך גם מרגיש את העלייה באנטישמיות?
"כבר ארבע או חמש שנים אני אומר שלעיתים אני מרגיש לא בטוח כיהודי באמריקה. יהודים מותקפים מדי יום בברוקלין בגלל שהם יהודים. כאשר אני לוקח את הבת שלי בת החמש לבית הכנסת, הדבר הראשון שאנו עושים לפני ההתעטפות בטלית זה לחפש את יציאת החירום, למקרה שיתרחש משהו רע. זה דבר שיהודים אמריקנים חווים ויהודים בכל העולם חווים".
לא משווה בין נאצים לארה"ב
יהודים אמריקנים רבים רכשו דירות כאן בירושלים לכל צרה שלא תבוא. אתה שוקל לעשות זאת?
"התשובה הקצרה היא לא, אך איני נאיבי. ההיסטוריה של האנטישמיות היא כזו שיהודים בכל מדינה ידעו שיצטרכו לעזוב בהתרעה של דקה. אם מביטים אחורה לתצורה הנוראה ביותר של האנטישמיות, השואה, לפעמים שוכחים כמה נוח חשו היהודים בגרמניה בשנות ה־20. גרמניה היתה המדינה המובילה ברפואה, בהנדסה, באמנות. אני בטוח שרוב היהודים בגרמניה בתקופה ההיא לא יכלו לחזות מה שקרה 10 או 15 שנים לאחר מכן".
זה נשמע שאתה משווה בין המצב בגרמניה לפני 100 שנה לבין מה שקורה בארה"ב כיום.
"לא, לא, איני משווה. העובדה ההיסטורית היא שפעמים רבות במדינות שבהן היהודים משגשגים, כמו בני ישראל במצרים, אחר כך מגיע פרעה. לכן עלינו להיאבק באנטישמיות, כי אלה ששונאים לא הולכים לשום מקום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו