אמירתו של הנשיא ביידן (מהחודש שעבר) שלפיה הסכם הגרעין עם איראן מת היא תיאור לא מדויק של המציאות. אם לנסות לדייק את אמירתו, ניתן לכנות את הסכם הגרעין כ"מת מהלך".
ההסכם עודנו קיים מכיוון שגם לאחר יציאת ארה"ב ממנו המדינות האירופיות עדיין חתומות עליו. המשמעות היא שגם אם מבחינת ארה"ב, שהקשיחה לאחרונה את עמדותיה, ההסכם מת - אירופה עדיין חתומה עליו. לכן איראן עתידה להרוויח מכל יתרונותיו, כאשר מגבלות נוספות יוסרו ממנה, לפי ההסכם, החל משנת 2025.
ביידן תועד אומר: "הסכם הגרעין מת"
המשטר האיראני הוא המרוויח הגדול מהפיכתו של הסכם הגרעין למת מהלך. הסיבה לכך היא שאיראן ממשיכה לצבור יכולות בתחום ההעשרה ועומדת להפוך בקרוב למדינת סף גרעינית. האמריקנים הקשיחו עמדות מכיוון שהמשטר אינו מוכן להתפשר בסוגיית "התיקים הפתוחים". הכוונה היא לדרישה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לחקור אתרים, שבהם נמצאו שרידי אורניום ולא דווח עליהם.
יתר על כן, איראן הפכה לחלק מהותי מ"ציר הרשע" בשל הסיוע האקטיבי שלה למכונת המלחמה הרוסית באוקראינה. גם המשך הדיכוי האלים של המחאה הרחבה ברחובותיה אינו מחזק את רצונם של האמריקנים לחזור לשיחות. בניגוד למגמה האמריקנית, האירופאים הדגישו במהלך הימים האחרונים את חשיבות החזרה להסכם.
קפיצת המדרגה של איראן בתוכנית הגרעין בחודשים האחרונים אינה מאפשרת עוד חזרה להסכם המקורי, מהלך שבו תמכתי בעבר ושהיה נכון לשעתו. נכון היה לחזור אז להסכם בבחינת הרע במיעוטו, אך המציאות השתנתה באופן דרמטי.
האופציה העדיפה היא להרוג את ההסכם לחלוטין. מצב הביניים הנוכחי פועל אך ורק לטובת איראן. היא גם צוברת יכולות גרעיניות וגם לא משלמת את המחיר. מייד לאחר ביטול ההסכם, ובמקביל להכנת האופציות הצבאיות, על ארה"ב והמעצמות לפעול כדי להניח על השולחן הסכם טוב יותר, ארוך יותר וחזק יותר. זו עדיין האופציה המועדפת כדי למנוע פצצה גרעינית איראנית.
אז למה בעצם זה לא קורה? כיוון שארה"ב כבר פרשה מההסכם - האופציה היחידה לקבור אותו סופית תלויה במדינות אירופה. אחת המעצמות האירופיות חייבת להכריז שיש בידיה מידע שאיראן מפירה את ההסכם. לא מדובר בבעיה מפני שאין כמעט סעיף בהסכם שאיראן אינה מפירה (בהעשרה, במחקר ופיתוח, בצנטריפוגות מתקדמות, ועוד). זה רק עניין של רצון. בהקשר זה ראוי לציין שעד לפרישת טראמפ מהסכם הגרעין איראן מילאה בקפידה כל סעיף בו.
להפסיק למרוח את הזמן
ברגע שאחת המדינות האירופיות תכריז על אותן הפרות, היא תוביל לקבורתו הסופית של ההסכם. המשמעות היא הטלת סנקציות מיידיות של מועצת הביטחון על איראן ללא יכולת וטו של סין ורוסיה. דבר זה לא קרה עד כה, בין היתר משום הבדלי הגישות בין ארה"ב לאירופה.
מה ישראל צריכה לעשות עכשיו? ראשית, להכיר בכך שהיעדר פעולה הוא הרע מכל העולמות. המשך מריחת הזמן יביא אותנו לאיראן גרעינית ומסוכנת יותר לאחר שגם המגבלות שקיימות כיום יוסרו החל מ־2025. שנית, פעולה ישראלית לביטול הסכם הגרעין לפני שסעיף "שקיעת החמה", שמתייחס להסרת המגבלות מעל איראן, נכנס לתוקף ב־2025. כלומר מערכה בינלאומית רחבה, שכן ישראל זקוקה לאירופאים. אל לנו לשכוח זאת בהקשר לחזיתות אחרות.
שלישית, הכנת אופציה צבאית אמינה. לצורך זה נדרש הגיבוי האמריקני והמשך צבירת יכולות של צה"ל. לכן שיתוף פעולה עם ממשל ביידן הוא קריטי. לאור הדיווחים על חששות מסוימים בממשל, הרבה מאוד תלוי ברה"מ המיועד נתניהו, שבו תולים תקוות בוושינגטון.
רביעית, היה ונגיע לפעולה צבאית כאופציה אחרונה בהחלט, יש להיערך למערכה אזורית רחבה, שתכלול גם את חיזבאללה. הגם שמערכה שכזו אינה ודאית - יש להיערך לתרחיש החמור ביותר.
הכותב הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, לשעבר ראש אמ"ן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו