"בדָמַיִךְ חֲיִי": התשובה לטרור - עיבוי ההתיישבות

אחרי שנתפוס את הרוצחים של הנער אריה שצ'ופק, ואין ספק שנתפוס, הגיע הזמן שנתפוס גם את עצמנו, ונשאל מה אירע לאינסטינקט היהודי הכי בסיסי ובריא בשיבת ציון של דורנו: נטיעה על כל עקירה, חיים ובנייה בתגובה לשכול ולמוות. יישוב ושכונה מול כל קורבן ופיגוע. גלעד של חיים לנופלים, בבחינת "בדמייך חיי".

ארץ ישראל אינה נקנית רק במיגונים אינסופיים, בגדרות או בסיכולים ופענוחים. הביטחון הוא אמצעי. החיים בציון הם המטרה. הנקמה והסיכול האמיתי של המרצחים - והם כמובן נכונים עוד מלכתחילה, ולא רק בדיעבד - הן הבנייה וההתיישבות בירושלים וביהודה ושומרון, ובנגב ובגליל; בכל מקום שבו מנסה הטרור לפגוע בנו.

קורות הארץ הזאת זרועים ביישובים שבחלקם הוקמו כתגובה ישירה לרצח יהודים, וחלקם מנציחים קורבנות טרור ונופלים: נתיב הל"ה, נווה אטיב, קריית שמונה, מעלה החמישה, משמר השבעה, גבעת סלעית ועוד. אבל בשנים האחרונות הקפיא רה"מ המיועד בנימין נתניהו, בלחץ ארה"ב ואירופה, בנייה בירושלים וביו"ש, ועתה, במהלך המו"מ עם מפלגת הציונות הדתית, הוא בולם את אותו אינסטינקט ציוני בסיסי, שבלעדיו חיינו כאן אינם אותם חיים, במקום להבין שנקרתה בפניו הזדמנות לשחרר חבל למעש ציוני מתבקש.

לדבר לטרור בשפה שהוא מכיר

עטרות שבצפון ירושלים ואזור E-1 שבין מעלה אדומים לירושלים, שתי שכונות אסטרטגיות ששומרות על ירושלים מצפון וממזרח, הן שתי דוגמאות קלאסיות להקפאה שנתניהו נתן לה יד, ושהממשלה החדשה בראשותו צריכה לקדם במהירות שיא, מייד עם הכניסה לתפקידה. כמובן גם את ההתיישבות הצעירה, עשרות יישובים שממשלת נתניהו האחרונה הקפיאה, אף שהבטיחה לקדם.

את המגבלות והאזיקים על ההתיישבות במינהל האזרחי ובמשרד הביטחון ובייעוץ המשפטי - יש להסיר, ודווקא עכשיו. לדבר אל הטרור בשפת ההתיישבות. את השפה הזאת הוא מיטיב להבין, גם בירושלים, גם ביו"ש וגם בגליל ובנגב. אם לא נעשה זאת, ימשיכו עוד ועוד פלשתינים ועוד ועוד ארגוני וגופי טרור, יחידים וקבוצות, להאמין שאחיזתנו בארץ היא ארעית בלבד. חידוש ההתיישבות בקנה מידה רחב יבהיר להם שאנחנו חוזרים לעצמנו, שהציונות עודנה כאן, שהטרור והשכול רק מחזקים את אחיזתנו בארץ בכלל, ובחבלי ארץ ישראל ההיסטוריים בפרט.

התמקחות מיותרת

לעומת זאת, ההתמקחות שמציגים כיום הליכוד ונתניהו מול אנשי הציונות הדתית ועוצמה יהודית, שמנסים למקסם ולמנף את ניצחון הימין בבחירות ולחתור להכרעה התיישבותית בשטחי יהודה ושומרון, כפי שמרבית הבוחרים היהודים בישראל רצו ורוצים - משדרת את ההפך הגמור. נתניהו צריך להחליט אם הוא ימין רק למראית עין ובתקופת בחירות, או שהוא ימין אמיתי גם אחרי שמערכת הבחירות הסתיימה.

ידה הארוכה של ישראל תגיע אל המפגעים והמרצחים, היורים והמפוצצים והדוקרים והדורסים, שמשתוללים כבר חודשים ארוכים ברחבי הארץ. יוטלו סגרים וכתרים, וייהרסו עוד בתים, ונמחק עוד מחרטה לייצור נשק, ונשלול כך וכך היתרי עבודה, ונפשוט על ג'נין ועל שכם - וכל אלה טובים ונכונים. אבל כל עוד לא נחזור לתכלית וליסוד, אל נוסחת "בדמייך חיי" ו"התנערי מעפר קומי", והוספת חיים ובנייה והתיישבות במקום שבו פגע המוות - ימשיך הטרור להשלות את עצמו שהוא יוכל לנו.