שגריר ארה"ב לשעבר: "הערבויות להסכם עם לבנון עלולות לגרום למתיחות בין ישראל לארה"ב"

ביקורת חריפה מפי השגריר האמריקני לשעבר, דיוויד פרידמן, על הסכם הגבול הימי בין לבנון וישראל. פרידמן, שכיהן בתפקיד בין השנים 2020-2017 וליווה את הסבב הקודם של השיחות, סבור כי המתווה שהושג מהווה ניצחון לחיזבאללה. בראיון בלעדי ל"ישראל היום", שנערך ביום שישי בטלפון, מסביר פרידמן כי רק ההתעקשות של חיזבאללה לקבל את מלוא השטח השנוי במחלוקת הביאה לכך שישראל ויתרה עליו.

"איני מבין את הטענה (שמשמיעים בכירים בישראל; א"כ) שלפיה חיזבאללה הפסיד. הניסיון שנצבר בתקופה שלנו היה שממשלת לבנון היתה מסכימה להצעה ברוח זו של המתווך פרד הוף, שדיברה על מסירת 60 אחוז מהשטח ללבנון ו־40 אחוז לישראל.

"גם ממשלת ישראל הסכימה בשעתה למתווה. מי שהתנגד היה חיזבאללה. כך שאם הרעיון היה להפריד בין לבנון לבין חיזבאללה, הרי בהסכם הזה קרה ההפך".

מדוע?

"כי חיזבאללה הוא הצד שהצליח לגרום לאחרים לזוז מהעמדה שבה היינו לפני כמה שנים. לכן לי נראה שחיזבאללה במצב טוב להיות זה שניצח פה. חיזבאללה לא היה באופן ישיר חלק מהשיחות, אך העמדה שלו היא שהביאה ללבנון את 40 האחוזים הנוספים. התוספת הזו, בהשוואה למה שהיה בעבר, היא תוצר של פעילות חיזבאללה. אגב, לא רק אני שנתפס כאישיות פוליטית אומר את זה, אלא גם המתווך דאז, דיוויד שנקר, שהוא דיפלומט מקצועי במחלקת המדינה".

על סמך הניסיון שלך, היה אפשר להשיג הסכם טוב יותר?

"לא כאשר חיזבאללה בתמונה. לבנון קיבלה עכשיו הסכם יותר טוב משום שחיזבאללה לא מתנגד לו. ישראל הסכימה בפועל למתווה של 'מאה־אפס'. אנחנו לעולם לא היינו דוחפים אותה לעמדה כזו".

יהיה מי שיטען שעצם אמירתך שחיזבאללה הוא שניצח עוזרת לנסראללה.

"אין לי שום אינטרס לעזור לנסראללה. הוא עוזר לעצמו, ולהערכתי גם ייקח קרדיט על התוצאה הזו".

האם חיזבאללה ירוויח כסף ממאגר קאנא, בהנחה שיימצא בו גז?

"איני יודע. אבל באופן כללי, קשה מאוד לעצור זרימה של הון".

אז על סמך המידע שהתפרסם עד כה על ההסכם, בהשוואה למה שהיה על השולחן ב־2020, העסקה הזו לא טובה לישראל?

"ההסתכלות שלי על הדברים היא ממבט אמריקני. גם כששימשתי שגריר, הייתי נמנע מלהגיד לישראלים מה טוב להם. אנחנו לא לחצנו על ישראל כלל, ולא ניסינו להזיז אותה מעמדתה, שנראתה לנו אז הגיונית. איני בתוך החדר, אבל הדאגה שלי היא מכך שבסיבוב הזה הנשיא ביידן והשליח שלו לשיחות, עמוס הוכשטיין, הפעילו יותר מדי לחץ ישראל.

"הרושם שלי הוא שהממשל מונע ממטרה פוליטית פנים־אמריקנית, להראות לציבור שעלה בידם לפתח מקור אנרגטי שאיננו נתון לרגולציה האמריקנית. כי הרי לביידן יש בעיה עם הבייס הפוליטי שלו, שמתנגד להפקת אנרגיה ממקורות פוסיליים. הממשל שלו איבד את היתרון האנרגטי שהיה לארה"ב, וגם הניסיון שלו לקבל מסעודיה הגדלה של תפוקת הנפט לא צלח. כך שאולי הם לחצו על ישראל מאותה הסיבה. כמו כן, הם רוצים להראות שיש להם הישג דיפלומטי במזרח התיכון. כך שלי כל העניין נראה פוליטי. אתה שואל אותי האם זה טוב לישראל? אם ההסכם הזה הוא תוצר של לחץ אמריקני, אז הוא כנראה לא טוב לישראל".

כמי שהיה מעורב בהסכמי אברהם ובתהליכים מדיניים נוספים באזור, מה לדעתך המסר שעובר מהוויתור הישראלי לשחקנים אחרים?

"ייתכן שלישראל העמדה הזו היא הנכונה. יש היגיון בוויתור על מאגר קאנא כדי לקבל הפעלה בטוחה של כריש. זה לא בלתי הגיוני. אבל במובן אחר, זה נראה צעד שמקרין תחושה של חולשה. זהו מסר שיש לו תוצאות: הוא אומר לעולם שישראל מוכנה לשלם יותר עבור פרוטקשן. איני יכול לחזות את העתיד, אבל זו לא החלטה ללא השלכות. השאלה היא האם אתה רוצה להיתפס כמי שנתן יותר לארגון טרור תוך ויתור על הטריטוריה שלך? זה מסר מסוכן".

התומכים בהסכם אומרים שחיזבאללה התפשר אידיאולוגית, בעצם זה שאפשר שיחות עקיפות בין לבנון לישראל.

"זו נכונות סמלית בלבד. הרעיון לתת ללבנון עצמאות אנרגטית הוא טוב. אבל בסוף היום לבנון, שהיא מדינה בלתי יציבה, מחויבת רק להסכם שלה עם ארה"ב".

וארה"ב הבטיחה ערבויות לישראל...

"כאזרח אמריקני, אינני מבין את הרעיון של ערבויות אמריקניות לישראל. בוא נניח שלבנון נסוגה מההסכם - מה ארה"ב תעשה? היא תגן על ישראל אם כריש תותקף? האם ישראל תדרוש מארה"ב להגן עליה? זה הרי מנוגד לכל הנרטיב של ישראל כמי שמגינה על עצמה בכוחות עצמה. כמו כן, כבר היו ערבויות אמריקניות, כגון המכתב של הנשיא בוש לשרון (ערב ההתנתקות ב־2005).

"ההיסטוריה מלמדת אותנו שהמכתבים האלה לא אומרים הרבה. כך שאיני מבין את הרעש סביב נושא הערבויות. אדרבא, במצבים מסוימים הן אפילו עלולות להביא למתיחות בין ארה"ב לבין מדינת ישראל".