ההתפתחויות האחרונות מסמנות מגמה של התקרבות להסכם גרעין. זהו שלב שבו כל צד מבקש לעצב את הנרטיב – האמריקנים מצהירים שאיראן ויתרה על רוב דרישותיה, והאיראנים מצידם מדגישים כי לא מדובר בוויתורים מהותיים. בימים בהם הציבור הישראלי קם בכל בוקר לחדשות מטרידות ומאיימות כגון: איומי חיזבאללה סביב אסדת כריש, הנפיצות בזירה הפלשתינית, וכמובן הקושי של רבים עקב יוקר המחיה, יש גם מקום להרגיע. הסכם הגרעין הוא סיכון מחושב ואחראי יותר מהסיכון בו אנו מצויים כיום. חשוב להבין עובדה פשוטה - הסכם גרעין אין משמעותו מתן אישור לאיראן לייצר נשק גרעיני אלא להפך, תכליתו לוודא שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. עם החתימה על ההסכם יש להניח, ברמת ודאות גבוהה מאוד, שאיראן לא תחרוג ממנו עד מועד פקיעתו (2030). אין לה אינטרס לעשות זאת והיא רק תפסיד מכך. אם בכל זאת תנסה לפתח נשק גרעיני, ישראל תוכל לתקוף בעתיד באופן יעיל ויסודי יותר.
מנגד, הסכם גרעין משמעותו הקלה כלכלית משמעותית על הכלכלה האיראנית. אבל גם כאן יש להדגיש – לא כל הסנקציות יוסרו. איראן תמשיך להיות מוגדרת מדינה תומכת טרור, כל גופי הביטחון שלה יישארו תחת סנקציות. איראן ממש לא תהפוך לשוויצריה.
הסוגיות העיקריות שבמחלוקת ואשר דורשות מעקב:
1. סגירת התיקים הפתוחים מול סבא״א – דרישה איראנית. מדובר באותם שלושה אתרים שבהם נמצאו שאריות של חומר גרעיני מועשר לא מוצהר. איראן נדרשת להסביר לסוכנות את פשר ההפרה הזאת של ה- NPT או להסתכן בסנקציות על החריגה. זה חשוב לאיראן כי אם הסוכנות לא תקבל את ההסבר, איראן עלולה לספוג סנקציות קשות גם אחרי חתימה על ההסכם. הסמכות לסגור את התיקים היא של סבא״א בלבד – לארה"ב אין סמכות כזו. הפשרה המסתמנת היא שיינתן פרק זמן בין חתימת ההסכם לבין מועד מימושו, שבו ייתכן שסבא"א תקבל גם הסבר איראני קלוש כמספק מתוך רצון לסגור את התיקים.
2. הוצאת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור בארה"ב: איראן ויתרה ככל הנראה בסוגיה זו, שהיא בעיקרה סמלית אך חשובה.
3. ערבות לאי-יציאת ארצות הברית מההסכם – הפיל שבחדר הוא האפשרות שממשל עתידי יעשה מעשה טראמפ ויפרוש חד-צדדית מההסכם. המנהיג העליון באיראן דורש ביטחונות שישכנעו אותו, לתפיסתו, שאינו חוזר על אותה טעות פעמיים. האיראנים ביקשו לקבוע שגם ממשל עתידי לא יוכל לסגת מההסכם – אין שום אפשרות כזו מבחינת החוק האמריקני ולכן אופציה זו ירדה מהפרק. בנוסף, האיראנים ביקשו ערבויות כלכליות לחברות שיחזירו עסקיהן לאיראן – גם זה משהו שממשל עתידי יכול לבטל.
4. מנגנון הפריצה האוטומטי למדינת סף – זו למעשה תעודת הביטוח בעיניים איראניות למקרה שבו נשיא אמריקני עתידי מחליט לסגת בשנית מההסכם. מדובר בהחזקת יכולות איראניות בתוך איראן שיאפשרו לה חזרה מהירה למצב ההעשרה בו היא מצויה כיום (זאת לאחר שהסכם יגלגל אותה לאחור). זו הנקודה הרגישה והחשובה ביותר כרגע מבחינת ישראל. אם ארה״ב תתפשר בנושא זה, וממשל עתידי ייסוג מההסכם, איראן תוכל להגיע בתוך חודשים ספורים למצב המסוכן שבו אנו מצויים היום. לפיכך ראוי שהמאמצים הישראליים יתמקדו בנושא זה. ועדיין ניתן להשפיע! יש לוודא שלא נשאר חומר בקיע ברמת העשרה גבוהה על אדמת איראן. יש לפרק את הצנטריפוגות המתקדמות ולוודא שהפיקוח ההדוק מוחזר.
לו ייחתם הסכם, ישראל צריכה להיערך לכך שאיראן תחדש את תוכנית העשרת האורניום החל משנת 2030 (מועד פקיעת המגבלות על כמות החומר המועשר). המשמעות היא בראש ובראשונה בניית יכולת מבצעית מתוחכמת להשמדת פרויקט הגרעין האיראני מבלי להביא להסלמה בזירה הצפונית. כמו כן, ישראל צריכה לפתח מודיעין לפיקוח וניטור על כלל מרכיבי תוכנית הגרעין. חשוב לא פחות – יש להתחיל מיד בבניית לגיטימציה בינלאומית, בעיקר מול ארה"ב, לתקיפה ישראלית.
נקודה אחרונה – אין ספק שאיראן תשתמש בכסף שישתחרר לטובת בניין כוחה ולשיפור מצבה הכלכלי. אך יש לזכור שגם בעידן שיא הסנקציות שהושתו עליה, התעשייה הצבאית האיראנית העצימה את ההצטיידות באופן חסר תקדים. המסקנה שלי, הסנקציות לא השפיעו על בניית הכוח הקונבנציונלי של איראן. אמנם איראן תמשיך ביתר שאת בהתבססות האזורית, אך בתחום זה פיתחה ישראל יכולות מרשימות שיודעות להתמודד היטב עם איום זה.
לסיכום: ההסכם, אם יושג, יהיה פחות טוב מקודמו, אך הוא אינו אסון.