תפנית במדיניות החוץ: לפיד מסובב את ההגה למערב

שגריר האיחוד האירופי בישראל, דימטר צאנטשב, בירך אתמול על החלטת שרי החוץ של האיחוד לכנס אחרי עשר שנים את מועצת האסוציאציה – הגוף שמעצב את הקשרים בין ישראל לבין האיחוד. גם אוליבר ורהלי, בכיר באיחוד שיש לו חלק נכבד בשיפור היחס לישראל במוסדות האירופים, פרסם ברכה. "הנציבות האירופית מחויבת ליחסים בילטרליים חיוביים (עם ישראל)", הוא כתב.

קדם להם מהצד הישראלי, ראש הממשלה לפיד, שהזכיר את מאמציו הרבים להתקרב לאירופה בשנה האחרונה. ואכן, עשר שנים חיכו רבים בישראל ומעטים בבריסל לרגע הזה. האיחוד האירופי מסרב מאז 2012 לעדכן את ההסכמים הישנים שלו עם ישראל. זהו צעד ענישה – כך חשבו שם – לקיפאון המדיני בין ישראל לפלשתינים. מתברר שתפיסת "היהודים אשמים" היא עדיין ברירת מחדל באירופה.

גם עכשיו, ההחלטה האירופית להפסיק את החרם הטיפשי, לוותה בשפה טיפוסית צבועה, לפיה "כינוס המועצה יהווה הזדמנות לדון במצב המדרדר אצל הפלשתינים", כדברי שר חוץ של האיחוד, ג'וזף בורל. האחרון הוא בין יריביה המרים של ישראל באירופה. דווקא הוא זה שנאלץ להיות נושא הבשורה, שמשמעותה הבלתי פורמלית היא: 'למרות שלא היה ולא יהיה הסכם עם הפלשתינים, אנחנו באיחוד האירופי מתחילים לשדרג את הקשר עם ישראל'.

ההתקרבות ההדדית בין ישראל לאיחוד האירופי מסמנת שינוי משמעותי במדיניות החוץ של ישראל. גם בנט ועוד יותר ממנו נתניהו, טיפחו קשר טוב עם פוטין ומדינות מרכז אירופה, ושמרו על ריחוק מהאיחוד ומוסדותיו. לפיד, מנגד, מסובב את ההגה מרגע שהפך לשר חוץ, וכראש ממשלה מגנה את פוטין ומתקרב עוד יותר למערב.

נתניהו מונע מאמונה ש"עם לבדד ישכון". הוא מזלזל בהתייפייפות האירופית וסבור העולם פועל על פי כוח ואינטרסים. מנגד, לפיד משוכנע שבנות הברית האמיתיות שיש לישראל בעולם, הן הדמוקרטיות הליברליות – כלומר אירופה. נתניהו התעצב בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה. מבחינתו, האמריקנים, הרוסים והבריטים, הוכיחו את עצמם במעשים, ולא רק במילים, בעמידה נגד הנאצים.

לקח שצריך לאמץ

לפיד, גדל בשנות ה-70, על ברכי התרבות האירופית ובשנים שכוחה הכלכלי של היבשת השפיע הרבה יותר על העולם. לכן דחוף לו לחמם את הקשר עם האיחוד האירופי. לכן לחץ על האיחוד להודיע על כינוס מועצת האסוציאציות. לכן בנאומו לצד ביידן בשבוע שעבר, פנה "לעולם החופשי" בקריאה להפעיל כוח נגד איראן. הוא מאמין בזה.

אבל לפיד צריך לדעת שהוא יכול לומר שההחלטה האירופית היא "הוכחה לעוצמתה המדינית של ישראל וליכולת של הממשלה ליצור הזדמנויות חדשות עם הקהיליה הבינלאומית", דווקא משום שבמשך עשר שנים, מישהו טיפח את העוצמה הזו, וסירב להתכופף בפני התכתיבים האירופים. הכוונה כמובן לנתניהו.

וזה הלקח שעליו גם לאמץ. נכון הדבר שבנות בריתה הטבעיות של ישראל בעולם הן הדמוקרטיות המערביות. אבל גם הן מתחשבות קודם כל בעוצמות הצבאיות, הכלכליות והטכנולוגיות של חברותיהן.

אם לא יהיה לנו די מאלה, גם האירופים ישובו לתרגילי חרם.