הניסוי המסוכן של בנט: אסור להעביר את השליטה הביטחונית לתנועה האסלאמית

עבור ראש הממשלה בנט, וזהו לא סוד, הקמת הממשלה וקואליציית השעטנז שהולכת ומתפוררת לצידה היא - לאחר ניכוי מס שפתיים - בסך הכל ניסוי. "במקרה הטוב - הממשלה הזאת תעשה דברים אדירים למדינת ישראל, במקרה הפחות טוב - לא נצליח. לא קרה פה אסון, העיקר שיצאנו מהבוץ", אמר בנט בראיון הראשון לאחר שהוחלט על הקמת הממשלה.

לגבי כמה "לא קרה פה אסון" וכמה "יצאנו מהבוץ", ניתן לראות במספרי הסקרים הלא מחמיאים ובמשבר הקואליציוני החריף שמאיים על שרידות הממשלה פחות משנה לאחר הקמתה, ובצונאמי המדיני שהתרגש השבוע על משרד החוץ בירושלים.

אך המעבדה עדיין פעילה, הניסוי על תשעה מיליון שפני הניסיונות שהם אזרחי ישראל עדיין בשיאו, והתוצאות לא מרשימות. בנט ולפיד עסקו בהנדסת חומרים, שמתחוור מיום ליום כמה הם לא מגיבים טוב איש לרעהו. החלום על "וגרה מרצ עם גדעון סער ורע"מ עם ימינה תרבץ" הפך לבלגן, שניתן לראות באופן מתמטי כיצד הרוב הפרלמנטרי שהחיה אותו הולך ונמוג.

ובכל זאת, הסיפור הפוליטי והלאומי שמספרת הממשלה אינו נעוץ רק בספירת אצבעות במליאת הכנסת. ממשלות קמות ונופלות, קואליציות מתגבשות ומתפרקות. הניסוי האמיתי שנערך בימים אלו על ידי בנט, מפלגתו וממשלתו הוא בסוגיות המהות - וכולל ניסיון לשנות לחלוטין את תפיסת הביטחון של ישראל, את מעמדה כמדינה יהודית ואת תפיסתה הציונית. כל זאת, בשם הניסיון להזין את הממשלה, ואת יכולתו של בנט לשרוד בתפקידו בעוד מעט חמצן.

מהנדסים ישראל חדשה

אם בן-גוריון ביקש לייצר ישראלי חדש - בנט ולפיד מהנדסים ישראל חדשה, כזו של כל אזרחיה, שביטחונם הועבר לידי מי שמלכתחילה ראו במדינה יהודית דבר שצריך לחלוף מהעולם. ולמרבה הטרגדיה, הניסוי המסוכן הזה עוד עשוי להצליח.

מהופעת הציונות, וביתר שאת מאז הקמת המדינה, התבססה תפיסת הביטחון של ישראל על ההנחה שעל היהודים מוטלת חובת ההגנה עליה ועל אחיהם היהודים. זאת, כמובן, עם בעלי ברית מקרב המיעוטים במדינה, ומתן זכויות אזרחיות שוות לכל.

השבוע התברר כי בנט ניסח תפיסה משלו והעניק בצר לו את השליטה על ביטחוננו לרע"מ, שעיוותה את המתרחש בשטח, האשימה את ישראל בהאשמות כזב, ובאופן כללי לא הסכימה להכיל את המראות של שוטרים מגינים על אזרחים יהודים.

הניסוי שמריץ בנט, שבו מי שמכריעים אם גבולותינו יהיו שקטים, אם יהודים עטויי טליתות יוכו ברחובות ירושלים ואם הממשלה תשרוד ניסיון התגוננות יהודי מול תוקפנות אסלאמית, הוא מסוכן ויורד לשורש קיומנו בארץ הזאת.

במקום הציונות המיושנת, שאינה מאפשרת כהונה של מנהיג חסר רוב בכנסת, מוליכה אותנו הממשלה למקום שבו הציונות מיותרת. באותו ראיון שבו הסביר ש"הכי הרבה - לא נצליח, לא קרה אסון", הבהיר בנט שהממשלה תעסוק רק בנושאים אזרחיים. "אין מילה אחת לאומית בהסכמים הקואליציוניים", טען בתוקף.

השבוע התברר כמה הכל לאומי, הכל דתי. תגובתו של ראש הממשלה הייתה שתיקה, התעלמות מהפגנת השריר הלאומי של רע"מ, ולמעשה - הקרבה של הציונות והיאחזותה בארץ ובירושלים תמורת שרידות ממשלתו. אחד מחברי הכנסת הנורבגים של הקואליציה, ולדימיר בליאק, הגדיל לעשות ותהה בציוץ בטוויטר מדוע כולם נרעשים מכך שממשלת מדינת היהודים מצפה בקוצר נשימה להחלטת מועצת א-שורא אם תוסיף להתקיים או לא. הדבר דומה למעורבותה של מועצת גדולי התורה, ועל כן - על מה יש לאזרחים להלין?

זו, כמובן, רוח המפקד של לפיד ובנט שהעבירה את ההכרעה בנושאים ביטחוניים לידי התנועה האסלאמית, והעניקה לה מונופול על מדיניות תגובת היהודים להתקפות על אחיהם בעיר הבירה.

החומרים המפעפעים במבחנות של מעבדת בנט מובילות למדינת כל אזרחיה, וכעת הנוסחה ברורה לכולם. שלמות הקואליציה שווה השמטה של האתוס הציוני והערכים שעליהם נבנתה המדינה היהודית.

קורבנות האחדות

ציון היא ירושלים, אך לא יקרה דבר נורא אם תהפוך עד מועד קיום הרוטציה לפחות לעיר אל-קודס. ממאה שנות ציונות מגינה ונוטעת - נותרה ממשלה שנסוגה מהר הבית, שמאפשרת עקירת נטיעות בנגב, שחולמת על ארץ אוניברסלית יותר, שראשיה נושאים נאומים נאורים יותר, במילים גבוהות ובניתוק מהשורשים שבנו את העץ שהם עכשיו מאיימים לגדוע, תחת איומי התנועה האסלאמית.

מול תנועה שעומדת על עקרונותיה הלאומיים ומתעקשת עליהם, נעמדים לפיד ובנט משותקים. אין להם אפילו העוז להזכיר את זכותנו על הארץ. אם על מזבח הסכמי אוסלו הוקרבו קורבנות השלום, על מזבח ממשלת השינוי הוקרבו קורבנות האחדות.

למרבה הטרגדיה, בעולם החדש שבונים לפיד ובנט אין שום דבר קדוש פרט להישרדות הממשלה. אין שום קו אדום פרט לקו שבו יגויסו מספיק אצבעות כדי לפזר את הכנסת. את מחיר הניסוי להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה ישלמו, למרבה הפרדוקס, כל אזרחיה.