בעקבות התמונה הוויראלית – האם הפח הכתום והירוק בעצם הולכים לאותו מקום?

תמונה שהפכה בימים האחרונים לוויראלית ברחבי הרשת, מציגה לכאורה פח מיחזור ופח אשפה המושלכים שניהם לתוך אותה משאית. הפוסט, שיצר תרעומת רבה בקרב גולשים, הציף מחדש את השאלה האם יש טעם במיחזור ולאן כל הזבל הזה הולך?

על מנת לענות על השאלה בצורה המקיפה ביותר, שוחחנו עם בכיר במשרד להגנת הסביבה, שהסביר מה עומד מאחורי אותה תמונה מפורסמת – והאם התכולה של פחי הזבל והמיחזור אכן נזרקת לאותה ערימה?

"אני לא יודע מתי צולמה התמונה", אומר אלעד עמיחי, בכיר במשרד להגנת הסביבה. "אבל לאחר בירור, גילינו כי זו צולמה בגבעתיים. בדקנו את הנושא עם תמיר (תאגיד מחזור האריזות בישראל), ונמסר לנו כי מדובר בפח אדום שקנה ירקן באופן פרטי, ולא בפח כתום של מחזור, והוא הושלך עם פח ירוק לאותה משאית זבל".

בעוד שעמיחי מודה כי התמונה עלולה לעורר תהיות ולייצר ספקות בקרב הציבור, הוא מתעקש להדגיש שמדובר בסך הכול באי-הבנה של המתרחש בתמונה. "הציבור לא באמת יודע מה קרה שם, והוא חשדן, אבל זה ההסבר של תמיר – והם הבטיחו שיפנו לעירייה, לירקן וגם לכותב הפוסט, כדי להבהיר את הדברים".

מה עומד מאחורי 'תמיר', ואיך הגוף דואג לאריזות של כולנו?

תמיר הוא הגוף המרכזי שמממן קמפיינים ארציים בתחום המחזור, וגם מחקרים בנושא, לדברי עמיחי. אבל מתברר כי הכסף הגדול של התאגיד, מושקע דווקא בפיזור פחים כתומים ברשויות המקומיות, ובמימון של איסוף תכולתם. "חוק האריזות מחייב את הייצרנים ואת הייבואנים של מוצרים בארץ, לאסוף ולמחזר את האריזות שהם מביאים לישראל.

אלא שאותם יבואנים וייצרנים לא עושים זאת בעצמם, אלא דרך תאגיד מחזור ששמו 'תמיר'. כל אחת מהחברות הללו, כדוגמת תנובה ואסם, משלמות על דמי טיפול באריזות לתאגיד. ותמיר, מצידו, לוקח את דמי הטיפול הללו – ועושה איתם שני דברים: ראשית, מימון הצבת פחים כתומים לעסקים ולאזרחים ברשויות המקומיות, כאשר הרשויות המקומיות עצמן מפזרות את הפחים. ושנית, מימון הקמפיינים והמחקרים בתחומי המחזור", עמיחי מפרט.

לדבריו, כל רשות מקומית בארץ אחראית לפינוי פסולת בתחומה, וזו חייבת לקבוע הסדר לפינוי הפסולת בהתאם לכך. "זה בדרך כלל נעשה בעזרת פח כתום וירוק, כאשר תמיר מממנת את הפיזור של הפחים הכתומים עבור הרשויות. כל עירייה מקימה חוזה מול קבלן אשפה לפי הצרכים שלה, ועושה הסדר לאיסוף פסולת אריזות בנפרד משאר האשפה. כלומר, במסגרת ההסדרים לאיסוף אשפה שהעירייה עושה, נאסר עליה לאפשר איסוף של אשפה מהפח הירוק ומהפח הכתום יחדיו. לא רק שזה אסור, המשאיות אפילו לא מביאה את התכולה של שני סוגי הפחים הללו לאותו המקום".

עמיחי מסביר כי המשאית של הפחים הכתומים נוסעות לראשון לציון ולעפולה, שם יש מפעל פרטי עם תחנה למיון אריזות – כאמור בנפרד מיתר האשפה. לדבריו, התאגיד מבצע מכרז אחת לכמה זמן, במסגרתו הוא מממן למפעלים הללו את העבודה באמצעות דמי הטיפול שמשולמים לו בידי החברות. "תמיר הוא השליח של אותם יצרנים וייבואנים, ויש לו יעדים לכמה אריזות הוא צריך לאסוף על פי משקל. תמיר נדרש לאסוף ולמחזר זבל על פי חלוקה לחומרי גלם, כאשר לכל חומר גלם יש יעדים משלו. בנוסף, יש גם יעד כללי, לפיו 50% מכמות המוצרים הנכנסת – צריכה להגיע למחזור".

זאת הסיבה, שלדברי עמיחי לתאגיד אין אינטרס להעביר את פחי האשפה הירוקה והכתומה באותן משאיות. "אם מישהו משלב אריזות ואשפה ביחד, בכוונה או בטעות, זה פוגע בתאגיד – האינטרס שלו הוא לדאוג ולפקח שזה לא יקרה, ואם נודע לו על דבר כזה הוא לא יממן האיסוף האמור. לאף אחד למעשה אין אינטרס לעשות את זה, חוץ מלעובד רשלן שמתעצל. אבל מבחינת התאגיד, שילוב בין פח כתום לירוק זה מנוגד לאינטרס העסקי שלו, מעבר לאינטרס הערכי", הוא מסביר.

למה אנחנו נתקלים בפחי מחזור מלאים שלא נאספים?

מאחר והיעדים שהוצבו לתמיר הם מאוד כלליים, עמיחי טוען כי לרוב התאגיד מצליח לעמוד באותם יעדים. אז איפה הבעיה? "התאגיד מממן את איסוף האריזות של כל המשק, אז יש מקומות, כדוגמת סופרים, שבהם יש קרטונים רבים למחזור. לכן, יותר משתלם לתמיר להגיע לשם ולאסוף את הקרטונים במרוכז מהם", הוא מודה.

כך, לדבריו, נוצר מצב שבו איסוף המחזור נעשה בעיקר מאזורים מסחריים שנוחים לאיסוף, במקום ממשקי בית שדורשים מאמץ. "היינו רוצים שייאספו הרבה יותר אריזות גם ברמת משק הבית, ויש פוטנציאל גדול להעמיק את המחזור בקרב תושבים. למעשה, קיימת השתתפות יפה מצד אזרחים באופן מובהק, וראינו שכאשר שמים לאנשים פח כתום ליד הירוק, הישראלים דווקא כן משתפים פעולה ורוצים למחזר. לכן, אני מאמין שבהמשך נעשה תיקונים בחוק, אשר יחייבו את התאגיד להגדיל את האיסוף ממשקי הבית – במקום שילכו רק למקומות שמהם נוח לאסוף אשפה".

יש לכם פח כחול ליד הבית? כנראה שאתם גרים בעיר ערכית

לאחר שהסביר מדוע לכאורה אין מניע לכך שפח ירוק ייאסף לצד פח כתום באותה המשאית (וגם אם זה קורה – לדבריו קיימות סנקציות כלכליות על הרשויות המקומיות, מצד התאגיד) – נותר לעמיחי לעשות סדר גם בסוגי הפחים בכל עיר. "פח כתום מיועד לאריזות מכל סוג מלבד זכוכית".

"פחים כחולים הם למוצרי נייר (אריזות נייר, נייצר עיתון ונייר לבן), הם נשלחים למפעל מחזור נייר ולא עוברים בתחנות המיון. אבל לא לכל הרשויות המקומיות יש את הפחים הכחולים, כי לא כל הרשויות רוצות אותם. חלק מהעיריות מעוניינות רק בפח ירוק וכתום, ויש כאלו שמטעמים ערכיים מחזיקות בפח כחול, כתום וירוק. הסיבה היא פשוטה: תמיר מממן רק את האריזות בפח הכחול", עמיחי מסביר.

ואיך נעודד בכל זאת תושבים למחזר?

התאגיד עומד בפני תנאים ספציפיים ויעד עתידי, לדברי עמיחי: "תמיר עובד לפי רישיון שאנחנו נותנים לו, ועד סוף 2026 הוא חייב לפרוס פחים כתומים ב-90% מהאזורים המיושבים בישראל". לכן, אזרחים יכולים לצפות לריבוי פחי מחזור בשנתיים הקרובות, בתקווה שתיקבע חקיקה נוספת, אשר תחייב את התאגיד לאסוף מחזור גם מבתים פרטיים.

ואם ראיתי בכל זאת משאית שמשליכים אליה פח ירוק וגם כתום?

"אם מישהו רואה דבר כזה, הוא יכול לפנות למוקד תלונות הציבור ולדווח על כך. מבחינתנו, הדבר הכי גרוע הוא שאמון הציבור ייפגע, ואני אומר את זה באופן חד משמעי – הפח הכתום מגיע בכולו למחזור", עמיחי מדגיש, ומוסיף לסיכום: "התאגיד עורך במקביל בדיקות תקופתיות, ובמרבית הפחים יש כיום מד אלקטרוני. החיישנים מוודאים אוטומטית כי הפח מלא, ויש גם מצלמות על משאיות של תמיר, לצורכי בקרה".