חודש נובמבר בעיצומו ועמו חגי הקניות: שופינג איי.אל, יום הרווקים הסיני, בלאק פריידי וסייבר מאנדיי. הפרסומות והידיעות אודות המבצעים על בגדים ומוצרי צריכה נפוצות לכל עבר, כאשר הצרכנים שוכחים את המחיר הנוסף המתלווה לקנייה בזול.
מי שלא תקנה בחגי הקניות הקרובים, לפחות לא בחנות או באינטרנט היא מירב רוזנברג או ״מלכת העציצים״, המכנה את עצמה ״משפיענית הזבל הראשונה בישראל״, כשהיא בעלת 50.4 אלף עוקבים בטיקטוק.
מירב לא רוכשת אופנה מהירה מזה חמש שנים ויוצרת תוכן אודות הפריטים שהיא מוצאת בתוך שקיות ברחוב או סתם מונחים, בספסל ולעיתים באשפה. "הכל התחיל כשיצאתי מהבית של ההורים, לא היה לי כסף והייתה לי דירה לרהט. פשוט התחלתי למצוא דברים ברחוב והיה כיף לשפצר אותם. המודעות הסביבתית הגיעה אחר כך. התחלתי להיחשף ללמה אנשים זורקים את הדברים האלה לרחוב, ומה קורה איתם כשהם הולכים למזבלה ולהטמנה. ואז נחשפתי לתעשיית האופנה המהירה. ככל שלמדתי יותר הבנתי את החשיבות של מה שאני עושה".
על השאלה מהי אופנה מהירה משיבה ד״ר מיטל פלג מזרחי, חוקרת אופנה מהירה, עמיתת פוסט דוקטורט במחלקה לכלכלה של אוניברסיטת ייל ומייסדת מיזם "מתלבשות על נובמבר". ״זה המודל העסקי השולט בתעשיית האופנה. מדובר באופנה שהיא כמו מזון מהיר. אחידה, המונית, גלובלית שמייצרים בקצב מאוד מהיר, נפטרים ממנה מאוד מהר, היא זולה ליצרן ולצרכן והרבה פעמים המשמעות היא איכות נמוכה וגם פגיעה רחבה בסביבה ובאנשים״, היא אומרת.
"הסיבה שהתעשייה הזו הפכה לכל כך בעייתית היא המחירים הזולים. כלומר, זה לא שייצור בגדים חייב להיות תהליך כל כך מזהם, אבל כשאנחנו כחברה או כמודל עסקי מנסים לחתור לייצר כמה שיותר בכמה שפחות כסף וזמן, המשמעות היא שאיפשהו לאורך הדרך מישהו הולך לשלם את המחיר. ולרוב אלה האנשים החלשים ביותר, או הסביבה, ולרוב גם וגם״.
@thehouseplantqueen#דבריםשמצאתיבזבל#בגדים#זבל♬ original sound - מירב רוזנברג מלכת העציצים
מירב, מצידה, מעידה על עצמה כי פעם הייתה מכורה לאופנה מהירה ולקניות באיטרנט. ״ואז אמרתי לעצמי רגע, תמיד אהבתי יד שנייה ולמצוא דברים, בואי נראה כמה זמן אני מחזיקה בלי הקניות. וברגע שהפסקתי זה לא חסר לי. הרי כל הקנייה היא כדי לחפות על דברים אחרים. את לא באמת צריכה את הפריטים. את צריכה את הריגוש של למצוא משהו חדש, ויש לי את הריגוש הזה בזבל ובשווקי פשפשים״. עוד סיפרה: ״הבנתי שאני יכולה לחיות ככה וזה לא מגביל אותי כשאני לובשת רק יד שנייה ודברים שאני מוצאת בזבל, או מרהטת את הבית מדברים מהרחוב. זה לא הופך אותי לאדם מסכן. להפך - זה פותח בפני הרבה יותר אפשרויות״.
@thehouseplantqueenבואו נראה אם אתם מצליחים לנחש איפה הייתה ערימה עם הג׳וצי, קלווין קליין והארמני! (רמז: לא איפה שאתם מצפים)
איך בכלל הגעת ל״משפיענות״ בתחום הזה?
״בטעות. אני בכלל התחלתי מלייצר תוכן שקשור לצמחים והתעסקתי ביצירת תוכן בתור פרנסה. בשלב כלשהו הבנתי שאני צריכה לפתוח טיקטוק. והתחלתי להבין מה עובד שם ומה לא. יום אחד העליתי סרטון שמצאתי דברים בתוך הפח ואמרתי ׳למה אתם זורקים את זה? זה שמיש׳. זה הגיע למאות אלפי צפיות והבנתי שיש פה משהו. המשכתי לדבר על הנושא והבנתי שזה תופס. וזה משהו שאני במילא עושה ומאמינה בו, זה אורח החיים שלי. אז המשכתי בזה״.
את חושבת שזה תפס כי אנשים ראו בזה איזו התרסה?
״המטרה שלי לא הייתה להגיד לאנשים ׳אל תקנו׳״, אומרת רוזנברג. ״אלא תראו מה אתם כן יכולים לעשות. וזה לא רק חסכוני מאוד לכיס שלכם, אלא גם מצוין לסביבה, וזה פותח אתכם לדברים הרבה יותר מענייינים מאשר ללכת לקניון וללבוש את כל מה שעם ישראל לובש. בעיקר הבנתי שזה תחום שאנשים נורא מתביישים בזה - ׳מה את לוקחת דברים מהזבל?׳״.
רוזנברג: "אני מופיעה לצופים כשהם גוללים בין המשפיעניות וקודי הקופון - ומציגה בגדי יוקרה שנזרקו לזבל - והם רוצים 'לקנות'"
"הכול בגדים שמצאתי בזבל"
מירב מציינת כי המטרה שלה היא לא ליצור תוכן דידקטי או מטיפני על התחום: ״בדיוק בגלל זה אני משתמשת בפורמטים שעובדים ברשתות. למשל הול קניות. אנשים רגילים לראות הול של שיין ושל זארה, או של משפיעיניות שמקבלות כמויות לא נורמליות של דברים. אז אני עושה את זה הפוך על הפוך. ואני מופיעה להם כשהם גוללים בפיד או בפוריו, בין המשפיעניות והשת״פים וקודי הקופון עם דברים, לפעמים חדשים עם תווית או של מותגי יוקרה כמו גוצ'י וקלווין קליין שאנשים זרקו לזבל או שמו בשקית. וזה נראה לי מה שהכי ׳מפלפ׳ אנשים, זה מנפץ להם את הסטיגמה. כי הם רואים דברים יפים, שנראים טוב, בסטייל, אחרי כביסה. בגדים שנראים חדשים, שאני תולה אותם, ומודדת אותם, לפעמים בגדים של מותגים. והם רוצים ׳לקנות׳״.
@thehouseplantqueen#דבריםשמצאתיבזבל#בגדים#זבל#הול#הולבגדים#הולבגדיםלקיץ#הולשיין#שימושחוזר#בגדיםשמצאתיבזבל#איכותהסביבה#אינפלואנסרית#לוק#הלוקהיומי#מדידות♬ original sound - מירב רוזנברג מלכת העציצים
איך התגובות שקיבלת?
״מאוד מגוונות. יש הייט כי זה טיקטוק והתוכן מגיע להרבה אנשים. חלק שואלים ׳מה אין לך כסף? איכ אני בחיים לא אעשה דבר כזה׳. אבל רוב האנשים מתלהבים: ׳אני לא מאמינה שמצאת את זה בזבל כשזה נראה אשכרה טוב׳. אני מקבלת המון פרגון. הרבה כותבים לי שבהתחלה זה נראה להם מוזר ועכשיו הם מצאו חולצה בזבל. יש גם תגובות שממש מחממות לי את הלב. למשל מישהי חיפשה בכל מקום כיסאות לבית, ובסוף מצאה שניים ברחוב ושיפצה אותם. והיא אמרה לי ׳זה ממש בהשראתך. אם לא - לא הייתי חושבת לעשות דבר כזה׳. זה ממש הדהים אותי״.
זה גורם להם לחשוב?
״לא יודעת אם זה לגמרי עוצר בעדם מלקנות, אבל זה במודעות שלהם לפחות. הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה להציף את זה במרחב. ואני מקבלת הרבה שאלות של: איפה אפשר למצוא דברים בזבל ואיפה מסתובבים. אז אני לא אומרת תחפשו ישר בפח. אלא אני שולחת אותם לספסלי וארונות נתינה, או מסיבות החלפת בגדים בתור התחלה, כי אני יודעת ששם תמיד יהיו דברים. אני לא אומרת לאנשים עכשיו תזרקו דברים לרחוב. אלא להפך״.
עוד היא אומרת: ״אני לא רוצה להפיל את האחריות לכל הזיהום על הצרכן הפשוט. רק להגיד: תקשיבו האיכות של שיין לא טובה, התנאים של העובדים לא טובים. אתם חושבים שאתם מקבלים בגד חדש אבל הוא עבר כל כך הרבה ידיים וחומרים רעילים. בשבילכם עדיף לא להוציא כסף על בגד באיכות נמוכה״.
52 קולקציות בשנה
״כשאנחנו חושבים על אופנה מהירה, אנחנו לא חושבים על סביבה״, מסבירה ד״ר פלג מזרחי. ״אבל זו אחת התעשיות המזהמות ביותר בכדור הארץ, בכל שלבי הייצור״, מגידול הכותנה, או ברוב המקרים שימוש בנפט לייצור בדים סינתטיים, ועד לדרך שבה אנחנו נפטרים מהבגדים במזבלות. זו תעשיה מאוד מזהמת ומנצלת. עבדות ילדים, סחר בבני אדם, בעיקר של נשים״.
כשאומרים ״אופנה מהירה״ - כמה זה מהר?
חברות אופנה מהירה ״מסורתיות״ כמו זארה ו-h&m מוציאות סדר גודל של 52 קולקציות בשנה, בעוד יש רק ארבע עונות, מסבירה מיטל. ״מעבר לכך היום יש כבר חברות אופנה אולטרה-מהירה, למשל טמו ושיין. שהן מעלות לאתרים שלהן כל יום בין 3,000 ל-10,000 דגמים חדשים״.
למהירות מתלווה מחיר, כאשר יש קונצנזוס מדעי לפיו תעשיית האופנה המהירה כי היא בין ארבע התעשיות המזהמות ביותר - כשהיא גורמת לכ-10 אחוזים מהפליטות של גזי חממה המחריפים את משבר האקלים - יותר מכל הטיסות והרכבים בעולם גם יחד.
כמו כן, מדובר בתעשייה שאחראית אולי יותר מכל לזיהום המיקרו פלסטיק - חלקיקי פלסטיק קטנים מהסיבים הסינתטיים שאינם מתפרקים לעולם ומגיעים מהמזבלות ומפסי היצור - למי הים, לאוויר, לאוכל, לשתייה שלנו - ואף לגוף האדם, ועלולים לפגוע בבריאות. ״כ-35 אחוזים מזיהום המיקרו פלסטיק בעולם - מקורו בתעשיית האופנה״, מציינת מיטל.
לובשים 20 אחוזים מהארון ב-80 אחוזים מהזמן
״הרבה פעמים כשאנחנו מדברות עם אנשים על משבר האקלים, התגובה הראשונית שלהם היא ׳טוב, תניחי לי, זה רחוק. אני בוחר בעצמי ובארון המשתלם שלי׳. אז אני רוצה להגיד שגם לנו, הצרכנים, זה לא טוב או משתלם לקנות בצורה הזאת. לקנות אופנה מהירה זה כמו לקנות בתשלומים", מציינת פלג מזרחי. "אנחנו חושבים שניצחנו את המערכת כי אנחנו כל פעם משלמים קצת. אבל בפועל, בסופו של יום, אנחנו משלמים הרבה מאוד כסף על בגדים באיכות ירודה, שאת רובם הגדול אנחנו לא לובשים. ולמרות שאנחנו כל הזמן קונים, אנחנו קמים בבוקר מול ארון בגדים בתחושה שאין לנו מה ללבוש.
"בסופו של יום אנחנו לובשים ולובשות 20 אחוזים מהארון שלנו ב-80 אחוזים מהזמן. וזה לא סתם, כי התחושה של השפע מצד אחד והאיכות הנמוכה מהצד השני מובילה למצב שאנחנו לא באמת נהנים מהקניות האלה. זה סתם. סביר להניח שאם נלך ונעשה סדר נגלה שיש הרבה מאוד בגדים שלא לבשנו, או לבשנו מעט פעמים. מה שאנחנו צריכים זה לעשות כביסה ולסדר את הארון שלנו בתור התחלה״.
ד"ר פלג מזרחי: "אנחנו לובשים ולובשות 20 אחוזים מהארון שלנו ב-80 אחוזים מהזמן. התחושה של השפע מצד אחד והאיכות הנמוכה מהצד השני מובילה למצב שאנחנו לא באמת נהנים מהקניות שלנו.
בגדי האדם הלבן המת
״דבר שני, המחשבה הזו שפשוט נתרום את הבגדים שאנחנו לא צריכים הם יגיעו לילדים רעבים באפריקה היא פשוט לא נכונה. חנויות יד שנייה היום קורסות תחת הכמויות. הן מצליחות למכור, תלוי איזו חנות ואיזה סוג, בין עשרה אחוזים לחמישים אחוזים מהבגדים שהן מקבלות. בדרך כלל זה הרבה פחות. כל יתר הבגדים המיותרים מהחנויות או מהתרומות מגיעים כל הדרך למזבלות ענק באפריקה. שם אף אחד לא מחכה להם. זה מציף את המזבלות בגאנה, אתיופיה, רואנה, אוגנדה, טנזניה ובעוד מדינות - שם נגרם נזק סביבתי קשה מאוד והרס של הכלכלה המקומית. למעשה יש שורה של מדינות שמנסות כבר מ-2016 להוציא מחוץ לחוק קבלה של בגדים משומשים״. בגאנה - לתופעת ייבוא מכולות של בגדים ממדינות המערב למזבלות ולשווקים באפריקה יש שם - ״בגדי האדם הלבן המת״, כי לא יתכן שאדם חי העביר כל כך הרבה בגדים למזבלה.
״בנוסף, חנויות יד שנייה כמו "הביגודית" של ויצו מתבססות על מתנדבות. כשאנחנו מעבירים להם שקים על גבי שקים, לעיתים באיכות נמוכה, לא סתם אנחנו לא רוצים אותם. אנחנו יוצרים עוד עבודה למתנדבות שגם ככה עובדות מאוד קשה. אין סיבה ואין צורך״.
בגדים - 50 שנים קדימה
מיטל מציגה את הסטטיסטיקה הלא פחות ממדהימה של האו״ם, לפיה אם כל חברות האופנה יפסיקו לייצר בגדים מחר - לאנושות יהיו מספיק בגדים בעולם - חמישים שנה קדימה.
כל חודש הקניות, בלאק פריידי - איך זה נכנס לתמונה מבחינת היקפי הזיהום לעומת שאר השנה?
״כל הקונספט של חודש הקניות מיובא מחו״ל לפחות בשני העשורים האחרונים, סביב הכריסמס. כמה נפח זה תופס במחזור הרווחים של חברות האופנה? בהכללה גסה מדובר במעל שלושים אחוזים מההכנסות השנתיות - שמגיעות בחודש אחד. זו הבוננזה שלהם - גם החנויות וגם האתרים כמו שיין, עלי אקספרס ואמזון.
ד״ר פלג מזרחי מציגה את מצבו העגום של הניצול בסדנאות היזע בהם מיוצרי פריטי האופנה המהירה.
״70 אחוזים מפועלות הטקסטיל הן נשים, 20 אחוזים הם ילדים מתחת לגיל 12. כלומר עשרה אחוזים שהם פועלים גברים. מדובר על עבודה במשמרות של 15-18 שעות ביום, 7 ימים בשבוע - בשכר רעב שלא מאפשר להן לצאת ממעגל העוני״.
טיעון נגד שנשמע הוא ״ממה הם יתפרנסו אם יסגרו את המפעלים״?
״גם עכשיו הם לא מתפרנסים. אם נניח היינו קונים פחות, המטרה היא לשבור את מעגל הניצול של התאגידים, שגורפים כסף על חשבון הפועלים והסביבה״. יש אלטרנטיבה, מיטל מציינת, של ייצור איטי יותר, איכותי יותר שמיטיב יותר עם החברה.
להציף אלטרנטיבה
מירב נשאלת לגבי פעילותה בתחום ״אקטיביזם הזבל״ - והאם התחושה של החרדה או החשש מפני משבר האקלים והתעצמותו משפיע עליה. ״לא יותר מדי. כי אני בנאדם מאוד קטן. אפילו לא בורג במערכת. וגם אם אפסיק לקנות הכל זה לא יעשה את ההבדל העצום מבחינת חברות האופנה, התאגידים, המפעלים ומקבלי ההחלטות. ואני קצת מיואשת. אבל בזה שאני עושה משהו - שמגלגל איזשהו כדור שלג, ולאט לאט אנשים יותר מודעים ועושים זה מרגש. אני פשוט רוצה להביא את תפיסת העולם שלי ואת האמונות שלי ליצירת התוכן. להביא קונטרה לכל תרבות המשפיעניות והצריכה״.
אפשר להגיד שאת מנסה לפעול מתוך הייאוש בצורה חיובית?
״אני פשוט מנסה להציף אלטרנטיבה״, אומרת רוזנברג. ״כי אני לא רוצה לחיות בזה שהקפיטליזם קובע לי מה אני צריכה ומה אני רוצה לקנות. זה לא נעים לי שאני צריכה להרגיש מנוצלת ומנצלת במערכת הזאת. להרגיש שאני צריכה להספיק לקנות קולקציות, זה עולה כסף, ולראות את עצמך במראה והמידות לא עולות עלייך, והטרנדים שלא מתאימים לאף אחד. הפתרון הוא לראות - של איך אני יכולה להסתכל על זה ומה שמיטיב עם הסביבה״.
את מי אתם רוצים לממן?
פלג-מזרחי מוסיפה הקשר נוסף לחגי הקניות הנוכחיים, לצרכנים הישראלים לאור המלחמה. כאשר במבצעי ״שופינג איי.אל״, למשל משווקים הנחות ברשתות בקניונים או באתרים הישראלים, נדמה לצרכנים שהם מפרנסים את התעשייה הישראלית. כאשר בפועל - עובדי החנות מקבלים שכר נמוך. הכסף הגדול מגיע לתאגידים הבינלאומיים שמייצרים בסין ובבנגלדש ולא לעסקים הישראליים. ״תחשבו את מי אתם רוצים לממן. החלטתם שאתם רוצים לקנות במבצע? תחשבו למי אתם רוצים לתת את הכסף שלכם. לתאגיד סיני, חברה אמריקנית - או במקום זה לקחת את סכום הכסף שכבר ככה תוציאו - ובמקום להוציא אותו על עשרה פריטים חדשים - לקנות שני פריטים חדשים ממעצבת ישראלית מקומית שמתקשה לשרוד כלכלית או בחנות יד שנייה קהילתית״?
עוד מתייחסת מיטל לסערה שהתעוררה ברשת לאחר שבשיין נמכרו מוצרים עם מסרים פרו-פלשתינים או אנטי ישראליים. ״המטרה של התאגידים היא להרוויח כסף. זה לא שהפוליטיקה משנה להם. כרגע ׳פרי פלסטיין׳ זה מה שמוכר, וטרנד זה יותר חזק מכל דבר אחר״.
״לפעול בתחום כל השנה״
מיטל מספרת על המיזם ההתנדבותי שהקימה בחודש נובמבר 2019: ״מתלבשות על נובמבר״, שכיום נקרא: ״מתלבשות״. ״הבנו שצריך לפעול בתחום הזה כל השנה. זה התחיל מקבוצת פייסבוק מטרה לעצור רגע את הטירוף של הקניות ולתת לצרכניות מידע פרטי ומעשי - על איך אפשר לצרוך אחרת ולהאט את הצריכה, וצמח לעמותה, שהיום עוסקת בקידום אופנה הוגנת בישראל. כל חודש נובמבר התנועה מארגנת שורה של אירועי צריכה אלטרנטיבית, כולל בשיתוף עיריות, עליהם ניתן לקבל מידע גם בקבוצת הפייסבוק וגם באינסטגרם.
הרבה פעמים כשאומרים לאנשים אל תקנו אופנה מהירה או אל תזמינו - הם משיבים שבארץ יקר לקנות בגדים.
״אולי מלכתחילה לא צריך לקנות כל כך הרבה״, אומרת פלג מזרחי. ״אני לא אומרת אל תקנו יותר בגדים אף פעם. אני בעצמי אוהבת אופנה. אבל לקנות בחוכמה את מה שמדויק לנו. מה שאנחנו באמת משתמשים בו וצריכים. כדאי לקנות בהסתכלות של עשור קדימה. האם אני ארצה את הבגד הזה בעוד חמש או עשר שנים? האם אוכל ללבוש אותו עם שורה של בגדים אחרים שכבר יש לי בארון? וזה נכון לגבי בגדים חדשים ויד שנייה. אין סיבה לקנות את הכמויות האדירות האלה״.
מה תשיבי למי שיגיד ״למי זה משנה״?
״אמנם האדם היחיד לא יכול לנצח את כל המערכת, אבל יש לזה השפעה בטווח הרחוק כי אנשים מפחיתים את הקנייה שלהם״, אומרת פלג מזרחי. ״המשפט של ׳מה אני אשנה׳ נאמר תמיד. אבל יש שינוי. כשכתבתי את הדוקטורט - הייתי היחידה שחוקרת בארץ את התחום של אופנה בת קיימא. והיום מדברים על זה באחד העיתונים הנקראים בישראל״.
כל אדם שקונה תורם לרווחים של החברות. לא לקנות בהן אישית לא יגרום להן להיסגר אבל כן יגרום להן להרוויח פחות.
״זה לא רק לגרום לתאגידים ירוויחו פחות, אלא גם לאפשר לעסקים בני קיימא להתקיים״, מציינת פלג מזרחי. "אנחנו נוטים לחשוב שביקוש והיצע הם דברים קשיחים. אבל זה לא נכון. היצע נוצר על ידי חברות, מותגים ופירמות. והביקוש, כלומר כמה אנחנו דורשים, שמשפיע על ההיצע בצורה מעגלית - הוא משהו שאנחנו יוצרים. אם נשנה את הביקוש נראה שינוי בהיצע. בניגוד לתעשיות כמו אנרגיה ורכבים, שם הביקוש קשיח ופחות מושפע מדעת קהל, מותגים חיים על טרנדים והשיח ברשתות - שלנו יש את היכולת להשפיע עליו״.
פלג מזרחי מציגה את מהלכי חברות האופנה המהירות, כמו h&m, או קבוצת אינדיטקס (זארה, פול אנד בר, ברשקה, סטרדיוודריוס), ואסוס שמנסות לצייר את עצמן כירוקות, גם כשמדובר ב״גרינווש״ (יצירת תדמית סביבתנית כדי להסתיר היבטים שליליים ומזהמים״.
״אנחנו חייבות להפעיל עין ביקורתית ולהבדיל בין גרינוושינג לבין מותגים טובים״, היא אומרת. ״אבל עצם זה שחברות אופנה מהירה מדברות על הנושא הזה מסמן שהן מבינות - שזה דבר שמשנה לצרכנים. אנחנו יכולות לחקור יותר ולדרוש יותר, איפה ואיך הבגדים מיוצרים, ואם אנחנו צריכים אותם בכלל - ולהשפיע על מגמות. אנחנו יכולים ללבוש בגדים כמה פעמים. ואפשר לחקור איפה הבגד יוצר וממה הוא עשוי. וזאת גם חלק מהפעילות ב'מתלבשות' - לחשוף לאיפה לא כדאי לקנות ומה הצעדים לשינוי דפוסי הצריכה שלנו".
תפקחו את העיניים
עצות למי שרוצה להפוך את צריכת האופנה שלו לירוקה יותר?
״תפקחו את העיניים. תסתכלו מה אתם באמת צריכים וכמה. כי דברים שאתם רוצים וצריכים קיימים כבר בחוץ, מה גם שאתם לא באמת צריכים כל כך הרבה״, אומרת רוזנברג. ״אנחנו כל כך רגילים לראות שפע שאנחנו שוכחים שאנחנו לא צריכים ארבעה צבעים מאותה חולצה כדי להיות מאושרים״.
״כל הזמן מרגילים אותנו שאנחנו צריכים לקנות. לא צריך. רוצים להביא מתנה? אפשר להכין. אפשר לסרב לקחת חלק בתרבות המשפעיניות וקודי הקופון, אתם יכולים לשבור את המשוואה״, היא מוסיפה.
״אל תקנו באופן כללי דברים שאתם לא צריכים - גם לא ביד שנייה. אל תקני את השמלה לחתונה כשאין לך חתונה. כשתהיה לך חתונה תחליטי מה תעשי. את לא צריכה לרכוש מראש ארבע שמלות לאירועים שעוד אין לך״.
״שני דברים״, פלג מזרחי מסכמת. ״הראשון - לדייק את הסטייל האישי שלנו. כך שנוכל להיות כמה שפחות מוכווני טרנדים וכמה שיותר מוכווני סטייל אישי. כי הטרנדים הם ביקוש מזוייף. הם מוכתבים ומשתנים כל עונה ויוצרים תחושה של 'חייבים לקנות עכשיו' - עוד פריטים מיותרים. דבר שני, ללכת לסדר את הארון שלנו לפני שהולכים לשופינג או מזמינים באינטרנט. להבין מה נמצא בכלל. במה אנחנו משתמשים ומה חסר לנו. ואחר כך להבין אם איפה אנחנו רוצים למצוא את הדברים האלה, ולאן אנחנו רוצים שהכסף שלנו יגיע״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו