הכניסה לכיתה א' והפרידה לפניה מההורים תמיד עלולות להיות קשות - ובואו נודה שלא רק לילדים - אבל השנה נראה שהאתגר יהיה גדול במיוחד. על פי המתווים החדשים בצל הקורונה, רק הורה אחד לתלמיד כיתה א' יוכל להיכנס לבית הספר, וגם זאת רק למתחם שיוקצה לפעילות חווייתית. זה אולי יקל את ההלם הראשוני, אבל זוהי רק ראשיתו של הסיפור.
כך, למשל, תלמידי כיתות א' - כ־169 אלף ילדים בשנת הלימודים הקרובה - אינם נדרשים לעטות מסיכה, לא בשיעור ולא בהפסקה. גם המורים פטורים מעטיית מסיכה בעת השיעור בלבד, ובתנאי שיישמר מרחק או תהיה מחיצה בינם לבין התלמידים. זו אולי חצי נחמה, אלא שתלמידי א' זקוקים פעמים רבות להסבר מקרוב או אפילו לחיבוק, מה שלא אפשרי בשל הנהלים. במשרד החינוך יודעים שיהיה קשה לשמור על ריחוק חברתי, ושיהיה קשה לשמור על אי העברת חפצים.
"ההכנה נהרסה בדרך"
עוד בנושא:
• בצל המגבלות: המדריך לפתיחת שנת הלימודים
• תשלומי ההורים יופחתו בשנה הבאה
• הזדעזעתם מהסרטונים? אולי כעת תכירו בבעיית הנשים האלימות
"החשש הגדול שלי הוא שיהרסו את ההתרגשות ולא ייתנו להם להתחיל את שנת הלימודים בצורה ראויה כמו שמגיע להם, כי הם מחכים לזה", אומרת לילך כהן־שמיר, אמה של שירה שעולה לבית הספר רגבים שבמועצה האזורית באר טוביה, "גם ככה ההכנה לקראת כיתה א' נהרסה בדרך: לא היו סיורים, לא היתה היכרות, והפעם היחידה שהגענו לבית הספר היתה כשנרשמנו. אני גם מאוד חוששת שנצטרך להגיע למצב של למידה מהבית, כי בגילים כאלה קשה להקנות משמעת, הרגלי למידה וכל מה שקשור בהתנהלות החברתית".
"אני דווקא לא חושש מהידבקות בקורונה, בכל אופן לא יותר ממה שחששתי עד כה", אומר גיא קול־חנוך, אבא של אריאל שעולה לכיתה א' בבית הספר מבואות בבאר טוביה, "הרי אריאל הלכה לחברות, למתנ"ס, לבריכה, למשפחה. השתדלנו שהעולם של הילדים ייפגע כמה שפחות. פשוט שומרים על ההנחיות ומסבירים לה את החשיבות. החשש הוא יותר מסיטואציות חברתיות. אריאל חברותית מאוד, אבל בתקשורת שומעים על חרם, בריונות, וזה גורם לך להתכווץ. החשש שהיא תיפגע או תהיה בודדה ואנחנו לא נהיה שם - מצמית, אבל ילדים גדלים וכך גם ההתמודדויות שלהם".
"יש חוסר ודאות ענק"
ואילו אצל משה ביטון - אביו של ארי - ילד על הרצף האוטיסטי שעולה לכיתה א' בבית ספר רגיל עם שילוב מלא ברמת גן, יש חששות נוספים. "ארי הוא ילד בתפקוד גבוה, שיוצא ממסגרת קטנה שעטפה אותו מכל הכיוונים לעולם הגדול, לבית ספר בסביבה שונה ממה שהיה רגיל עד כה", אומר ביטון, "גם ללא הקורונה יש חשש יומיומי באשר להתמודדותו ולהשתלבותו בבית הספר החדש, וכעת עם הקורונה הם מטפסים לגבהים אחרים". הסיבה, מסביר ביטון, היא חשיבות השגרה עבור ארי.
"מטרידה השאלה מה יקרה אם חלילה יתגלה חולה קורונה בבית ספר והוא יצטרך לשבת בבית, איך מתמודדים עם כל הדבר הזה. או, למשל, איך הוא יתנהל בחצר בית הספר כשכולם ייצאו להפסקה", והוא מוסיף בחשש על התנהלות מערכת החינוך, "זה אולי לא באשמתם, אבל יש חוסר ודאות ענק באוויר וכל יום יש מתווים שמשתנים, כל יום אמירות כאלה ואחרות לגבי פתיחת השנה והרכב שיאושר ללמידה.
"עד שלא נגיע לשם, לא נדע איך זה ייראה וכמה נוכל לשלב את ארי לתוך הכיתה. אנו מנסים להיערך כמה שאפשר במסגרת המגבלות. המשלבת שלו כבר פגשה אותו, ונוצר ביניהם חיבור בתקווה שמתחילת הלימודים הוא כבר יוכל להיקשר וללמוד דרכה כיצד להשתלב נכון בסביבה החדשה לצד הקורונה וההגבלות".
כך תפיגו מתחים
אז מה אפשר לעשות כדי להקל על הילדים? "ראשית, מומלץ ליזום עם המורה שיחה אישית מקדימה לצורך היכרות והבנת ההתנהלות בכיתה כדי לדעת לתווך לילד יותר טוב את העתיד לבוא", ממליצה רונית ורדי, מנחה פדגוגית במרכזי הורות ומשפחה בחברה למתנ"סים הארצית, "כמו כן, כדאי לחדש ולחזק קשרים עם חברים לכיתה החדשה, כדי שהילד יגיע למקום מוכר יותר". לדבריה, חשוב לא להתעלם מנוכחות הקורונה. "צריך להגיד לילד שנכון שיש קורונה, אבל הוא הולך לבית הספר וזה סימן שסומכים עליו שיידע איך להתנהג. שדרו לו אמון ותנו לו 'משימות' שכעת כ'ילד גדול' עליו לעשות: לשטוף ידיים, לשחק משחקים שבהם לא מתגודדים יחדיו ולהתרחק מילדים שאינם עוטים מסיכה בהפסקות".
ואף שילדי כיתות א' לא זקוקים למסיכה, אפשר להציע לילדים מסיכה מיוחדת עם עיצוב שישרה ביטחון, "כדי שאם הילד ירגיש שהוא רוצה להיות כמו המורה או התלמידים היותר גדולים, הוא יוכל. אם תעלה שאלה שבה חשש על מה יקרה אם מישהו בבית הספר יידבק, הסבירו שבמקרה הזה כולם ילמדו קצת מהבית, כמו הילדים הגדולים, עד שמי שחולה יבריא ונדע שאף אחד אחר לא נדבק - ושוב נחזור לכיתה. כשההורה משדר רוגע וביטחון ואמון במערכת, הילד קולט את זה ומגיע בתחושה טובה".
יהיו החששות אשר יהיו, הילדים כבר נרגשים מאוד. "כבר קנינו לארי תיק והוא מתחיל להבין את התהליך, הוא כבר סופר את השבועות", מספר משה. גיא: "אריאל היא הבת הבכורה שלי ושל בן זוגי גיל, אז קשה לנו לשפוט את המצב לעומת שנה רגילה. אנחנו מאוד מתרגשים, אולי אפילו יותר ממנה. הגן הוא יותר חממה, ועכשיו המעבר מגיע עם אחריות, למידה פחות חווייתית וכיפית שאולי לא תעניין אותה, אבל היא עדיין תצטרך להתרכז. אבל היא חכמה ופלפל - היא תצליח". לילך: "שירה מתרגשת בטירוף, התיק והבגדים של היום הראשון מוכנים, והיא אפילו הצטלמה איתם כדי להראות לסבים ולסבתות".