ילדים אהובים, בכל שנה אני מדבר אליכם בבוקר המרגש הזה. השנה זו הפעם האחרונה, ואני מתרגש מתמיד. יום פתיחת שנת הלימודים מביא איתו רוח מיוחדת. הילקוטים כבר מוכנים על הכיסא, התלבושת נקייה ומגוהצת על הקולב, הלבבות הקטנים שלכם פועמים בהתרגשות מתחת לשמיכות, מצפים, לפעמים גם במידה מסוימת של חשש, לכל מה שתכף יתרגש עליכם היום.
החברויות החדשות והישנות, המורים, המורות והעולמות החדשים שממתינים מעבר לפינה. אני יודע שאלה יהיו עולמות חדשים ומופלאים. הם ירחיבו את דעתכם, ויציתו את הדמיון. לא רק אתם, ילדים שלנו, נרגשים הבוקר. הבוקר הזה הוא רגע של התרגשות וציפייה גם עבורכם ההורים. בשבועות האחרונים התרוצצתם בין ים המשימות לקראת הבוקר הזה, כשבפנים מנקר החשש כיצד תיראה השנה הזו בצילו של חוסר הוודאות השורה סביבנו מאז נכנס הנגיף לחיינו.
צילום: משרד הבריאות
הבוקר, כשתרפו מידם של הילדים בפתח בית הספר, לא תדעו כיצד בדיוק תיראה השנה הקרובה, וזה לא פשוט. ימי המאבק בקורונה לימדו אותנו שנגזר עלינו לחיות עם הנגיף תקופה ממושכת - לא במאבק נקודתי וקצר־טווח, אלא מתוך מלחמת התשה מורכבת. אבל אתם יודעים טוב ממני כי אין סתגלנים ונכונים לשינוי מילדינו. סמכו עליהם, גם לשנה השונה הזו הם יוכלו וגם ממנה, אולי אפילו במיוחד, יצמחו וילמדו.
אני יודע שעבור רבים, הימים הללו הם גם ימי אי־ודאות כלכלית. קשיי הפרנסה שהפכו דוחקים יותר מאי פעם מדירים שינה. אבל דווקא בתוך ימי הקושי וחוסר הוודאות, כשהבנו עד כמה פגיעים אנחנו, נזכרנו עד כמה תלויים אנו זה בזה וכמה חזקים אנחנו ביחד. אין לי ספק שהשנה הזו תעמיד בפנינו לא מעט אתגרים. אבל אני בטוח שנוכל לכולם - אם רק נשכיל לשלב ידיים, להתמודד יחד. תלמידים ותלמידות, צאו לשלום, יקרים.
דעו, כי אין לנו נכס חשוב מכם. אין מופלאה ונהדרת כשמחת הלימוד, כחדוות הידע, ולכם, יקיריי, מחכה כל כך הרבה ממנו השנה. בפתח שנת הלימודים הנוכחית, ועם פרוס השנה העברית שמחכה ממש מעבר לפינה, נברך: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. לו יהי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו