בגלל הקורונה: עלייה בביקוש ללימודי סיעוד

לא מובן מאליו למצוא יתרונות בקורונה, אך בבתיה"ס לסיעוד ברחבי הארץ זה אכן כך. עמידת האחים והאחיות בחזית המאבק בנגיף הובילה לביקושים יוצאי דופן לקבלה ללימודים.

אחת מאלה שהתקבלו ללימודים היא מאי דגילייסקי (23), שתחל החודש את שנה א' בדרך לתואר אחות אקדמאית מוסמכת (סיעוד) באקדמית עמק יזרעאל. "אני רואה בסיעוד מקצוע שנועד כדי לעזור לאנשים, לא משנה איפה - מחלקת ילדים, מיון או מחלקת קורונה", אומרת מאי, שאמה דורית היא סגנית מנהל חדר לידה בבית החולים העמק בעפולה. "תמיד ראיתי את העבודה שלה כמשהו מאוד חיובי. היא מביאה חיים לעולם. זה גדול ומשמעותי. אחים ואחיות עושים עבודת קודש". 

לדבריה, הקורונה רק האיצה בה את הרצון ללמוד סיעוד. "תמיד רציתי ללמוד סיעוד ועכשיו זה נתן לי מוטיבציה עוד יותר גדולה, כי בסופו של דבר זה להיות בלב העשייה, בתוך כל העניין, ללמוד דברים חדשים ולעזור לאנשים. אני ממש לא מקובעת על להיות מיילדת, אני פתוחה לדברים חדשים. אני באה עם ראש פתוח וכנראה רק בסוף הלימודים אדע מה מעניין אותי. בכל מקרה, כל עוד אני יכולה לעזור לאנשים אשמח לעשות את זה וזה יספק אותי". 

מקצוע הסיעוד בישראל נלמד באוניברסיטאות ובמכללות השונות יחד עם תואר ראשון וכולל גם הכשרה מעשית. המוסדות האקדמיים מדווחים השנה על ביקוש גבוה. 

כך, למשל, במכללת עמק יזרעאל התמודדו שניים על כל מקום. באוניברסיטה העברית נרשמו 886 ומתוכם התקבלו 206. בסיעוד, כמו ברפואה, יש מכסות, ולכן לא כולם יכולים להתקבל. 

במבט רחב יותר, מספר הסטודנטים הכפיל את עצמו לאורך העשור האחרון. על פי נתוני המועצה להשכלה גבוהה, בשנת הלימודים האחרונה תש"ף למדו כ־7,180 סטודנטים לתואר ראשון בסיעוד - לעומת 3,069 בשנת תש"ע. 

"מבינים את החשיבות"

"אין ספק שבגלל הקורונה עלינו למודעות של האוכלוסייה, לנחיצות ולחשיבות של מקום האחות והאח בטיפול הבריאותי", אומרת ד"ר אילה בלאו, ראשת המחלקה לסיעוד באוניברסיטת אריאל, "לצערי, למקצוע יש בעיה של דימוי לא נכון, בין השאר גם בגלל השם שלו 'סיעוד'. עד היום מקום האחות לא נתפס ככזה שעומד בפני עצמו, אלא כזה שנשען על סיוע למקצוע הרפואה. אבל האמת היא שמקצוע הסיעוד יש בו עושר ענקי והרבה עצמאות טיפולית. למעשה, לצד הרופא, האחים והאחיות הם שמנהלים את הטיפול ונמצאים עם החולים 24/7, אין עוד כזה תפקיד".

היא עצמה אחות ומיילדת בהכשרתה, שהחלה לימודי אחיות במלחמת יום כיפור, עוד בטרם היה נהוג ללמוד את המקצוע לצד תואר אקדמי. "כיום זה מקצוע שמבוסס על מחקרים ועובדות, הכניסה לאקדמיה הביאה לעוד המון מחקרים וידע שמשפרים את הטיפול בחולים. אנחנו נמצאים שם מרגע ההיריון והלידה, אז אדם יוצא לאוויר העולם, ועד הרגע שאנשים נפטרים ועוצמים את העיניים. יש לנו אחריות בכל תחום ותחום". 

ומה עם השכר? 

"במשך שנים היתה בעיה של שכר נמוך, אבל בעשורים האחרונים בהסתדרות האחיות נלחמו והשכר עלה. כיום הוא מעל הממוצע, ואם מתמקצעים בתחום מסוים, יכול להיות שכר יפה - לא כמו בהיי־טק, אבל יש סיפוק שאין באף מקצוע".

לצד אוניברסיטת אריאל לומדים סיעוד גם באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בן־גוריון בנגב, וכן במכללות כמו הקריה האקדמית אונו, מכללת עמק יזרעאל, האקדמית תל אביב־יפו והמרכז האקדמי לב.  

"בגלל הקורונה הארכנו את תקופת ההרשמה ללימודי הסיעוד", אומרת ד"ר עפרה הלפרין, ראשת החוג לסיעוד באקדמית עמק יזרעאל, "הגיעו הרבה מאוד מועמדים שהעיסוק והדיבור המתמיד בתקשורת על הקורונה ומערכת הבריאות הצית אצלם משהו וגרם להם לרצון להשתלב בעשייה. הביקוש להתקבל ללימודים עלה ב־25 אחוזים. אנחנו עושים למועמדים סימולציות וראיונות, ולא מתפשרים על תנאי הסף".

איזה תמהיל נמצא בכיתות? 

"מגוון, גם חבר'ה צעירים וגם אנשים יותר בוגרים. יש סטודנטים מאוכלוסייה היהודית והערבית, דתיים וחילונים. אני חושבת שכל החברה הישראלית באה לידי ייצוג כי המקצוע מדבר לכולם וחוצה תרבויות וחברות שונות. יש הרבה סטודנטים שבאים מתוך מפגש אישי כזה אחר עם מערכת הבריאות. הם רוצים לשנות ולעשות טוב. גם ברור להם שכל הזמן תהיה להם עבודה והם יהיו מוערכים במידה שווה, לא משנה מאיפה הם באים ומה המוצא שלהם".

חלק מהסטודנטים המתחילים ללמוד סיעוד נרשמו לתוכנית להסבת אקדמאים. לדברי ד"ר מיכל יצחקי, ראשת החוג לסיעוד בבית הספר למקצועות הבריאות בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, "הסטודנטים מגיעים עם תארים מגוונים, כגון מנהל עסקים, תקשורת, משפטים ועוד. מדובר באנשים המחליטים לבצע שינוי באמצע החיים, ייתכן כי חלקם אף הוצאו לחל"ת או פוטרו בשל הקורונה ובחרו במקצוע יציב עם ביטחון תעסוקתי". 

אלא שיש היבט נוסף: "המקצוע מספק תחושת העצמה, הגשמה עצמית ושליחות חברתית. הגיוון עצום. אחים ואחיות אקדמאים יכולים במהלך הקריירה לעבור בין עבודה בבתי חולים לבין הקהילה, לעבוד עם ילדים, בטיפול נמרץ או במחלקת יולדות. גיוון זה מונע שחיקה מקצועית מעבר לביטחון התעסוקתי. מדובר במקצוע גמיש: אפשר לעבוד במשמרות או בחלקיות משרה ולהתקדם מקצועית וניהולית". ויש לה גם מסר חשוב: "לאחים ואחיות יש אחריות אדירה. חייבים לתגמל אותם יותר כדי לעודד ללמוד את המקצוע ולשמר את אלו שנמצאים במערכת".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו