תקופת הקורונה שינתה סדרי עולם בתחומים רבים, גם במערכת החינוך. אך אולי אחד השינויים המפתיעים ביותר, הוא שדווקא התלמידים, שבדרך כלל מקווים לחג או שביתה, הם אלה שרוצים לשוב לבית הספר. ארבעה ילדים ונערים - מכיתה א' ועד י"א, סיפרו לנו על הגעגועים לחברים, לכיתה, ואפילו למורה וללוח.
רוצה להכיר טוב יותר את המורה שלי
"אני מאוד רוצה כבר ללכת לבית הספר, רוצה להכיר יותר טוב את המורה שלי, כי היא מאוד חמודה, ולמדתי אצלה בכיתה רק בשבועיים הראשונים, וגם את החברים שלי לכיתה, למשחקים, להפסקות, ובעיקר ללימודים", אומרת אריאל בת ה־6, שהיתה אמורה להתחיל השנה כיתה א' בבית הספר היסודי ביישוב הקהילתי מבועים. הוריה כל כך הכינו אותה לרגע הזה, שנמנע ממנה, לצערה. העובדה כי היישוב שבו היא מתגוררת היה יישוב אדום, מנעה ממנה להתחיל את שנת הלימודים.
"אני מודה להורים שלי, שדואגים שלא אשתעמם, אבל אני כן משועממת בגלל שאין הרבה מה לעשות כשהחברות שלי לא יכולות לבוא אלי הביתה, ואין שיעורים כמו שאני רוצה, ואין מורה ואין הפסקות ומשחקים. בבית הכל, וכל יום, זה אותו דבר ואני חושבת שמספיק ודי עם הקורונה. אני רוצה לחזור לשגרה, ומהר".
מור ושיקה פרישתא ממושב קלחים שליד נתיבות גזרו על עצמם ועל שתי בנותיהם, אריאל בת ה־6 ואלה בת ה־8, בידוד מלא, יחסית, בביתם. כפועל יוצא מכך הם מעניקים לבנותיהם, בהיעדר בתי ספר בשל הקורונה, שירותי למידה ושיעורים עצמיים על בסיס יומיומי.
"חשוב לנו ולילדות לשמור על מסגרת של שעות חינוך, כמעט בדומה למערכת השעות שלהן בבית הספר", אומרת מור, "זה חשוב מכמה סיבות: כדי להעניק להן תכנים חינוכיים, שלא יאבדו משמעת ושיהיה להן סיפוק מהלמידה בבית, גם אם זה נעשה בזום, וגם מהלמידה העצמית".
שום דבר לא מחליף למידה בכיתה
"לא אשקר ואומר שאני סובל בבית, הרי אני משחק יותר במחשב, מבלה יותר עם המשפחה שלי ועם פונץ' הכלבה שלי וגם רואה סרטים וסדרות, אבל אין ספק שהחיים שלנו השתנו. מחודש מארס כל צורת הלימוד שלי השתנתה לגמרי וההרגשה מוזרה ביותר. אני פוגש את החברים ואת המורים שלי במחשב.
"גם אם יפתחו טכנולוגיה שהמורה שלי יעמוד מולי בתלת ממד, זה עדיין לא יחליף את ההרגשה של למידה בכיתה, וההרגשה כמו שאמרתי היא מוזרה. ללמוד מרחוק מצריך מאיתנו הילדים משמעת וריכוז, דבר שלעיתים הוא קשה מאוד, במיוחד כשסביבנו כל כך הרבה גירויים נגישים כגון טלוויזיה, מחשב, יו־טיוב, ובקיצור טכנולוגיה. לפעמים תלמידים מכבים את המצלמות בשיעור זום ואתם יכולים לנחש מה הם עושים, משחקים בטלפון או במחשב, אבל באמת אי אפשר להאשים אותם. זה פשוט זמין ונגיש.
"זה כמו להניח מול ילד שוקולד ולהגיד לו לא לאכול. זה לא פשוט בכלל.
"יש בי גם מעט פחד. אני בכיתה ו' וחומר הלימוד הוא מתקדם מאוד. כמעט חצי שנה שאנחנו לומדים בזום, ואני מפחד שאנחנו מפספסים הרבה חומר, כי לא נראה לי שאפשר להספיק הכל בשיטה הזו.
"לפעמים מרשים לי לצאת לסקייטפארק או שחבר יבוא אלי, אבל אין מה להשוות למשחקים שהיינו משחקים ביחד כל החברים.
"אתמול בפעם הראשונה היה לנו מפגש כיתתי בפארק ובהתחלה חשנו כולנו מבוכה, אחר כך השתחררנו. שמחתי מאוד לראות את חבריי ולשחק איתם.
"לסיום אני מעדיף לחזור לשגרה, לפגוש את החברים ואת המורים בכיתה, ולא דרך מסך. אני חושב שהלמידה מרחוק לא אידיאלית והיא יכולה לפגוע בנו מהרבה כיוונים. מקווה שהקורונה תצא מחיינו במהרה".
קשה נורא ללמוד בזום
"אני התלמידה מקפסולה ב'. כלומר, כשנחזור לבית הספר. לומדת בכיתה ז'4 בבית הספר מקיף י"ב המעיין בראשון לציון. האם אני מתגעגעת אליו? האמת, תשמעו, חצי קלאץ'. לפני עשרה ימים חגגתי בת מצווה. לא בטיול משפחתי, לא באירוע גדול - זו המציאות, יש פה קורונה. אך מה נשאר וממשיך לפעול? עוד זום ועוד זום של בית הספר. רק שהשיעור כבר יסתיים.
"מצד אחד, נורא קשה לי ללמוד את החומר דרך הזום, כי פשוט בלתי אפשרי להבין אותו כך, הכל מסורבל ומסובך. מצד שני, כיף בלמידה מהבית. יש לי הרבה יותר חופשיות! אני באזור הנוחות שלי, לא צריך להתארגן ללימודים יותר מדי והמטבח קרוב, לקפוץ לשתות משהו מדי פעם. השנה עברתי מיסודי לחטיבה והמעבר הוא קשוח. המורים יותר קשוחים ואני מנסה בעיקר למצוא חברים. איך מכירים מורים וחברים חדשים דרך הלימודים בזום, תגידו? זום, זום, זום, קשה להשתלב איתך. לחשוב שעד לא מזמן הלכנו בעולם ללא מסיכות, הגענו לבית הספר כרגיל והיום אני מוצאת את עצמי לפעמים חוזרת הביתה כי שכחתי מסיכה. עצוב.
"אשתף אתכם באמת, אני לא מבינה מילה ממה שמסבירים לי בזום. אין תחליף ללמידה פנים מול פנים עם המורה והלוח. בזום הולכים לאיבוד ואחר כך למורה פרטי. אני חושבת שמתישהו נחזור ללמוד בקפסולות, אך ייקח המון זמן לחזור לשגרה רגילה. אחותי היתה חולת קורונה ולא היה כיף להישאר בבית בבידוד. חשבתי שזה יהיה כיף לא לבוא לבית הספר, אבל לא כיף להיתקע בבית בלי לצאת".
משרד החינוך מעלים מאיתנו עין
"הלמידה המקוונת שלנו מתנהלת דרך כמה אפליקציות. תוסיפו לזה מכשירים אלקטרוניים כמו טלפון, טלוויזיה, אייפד ועוד, ובני משפחה שנמצאים בבית - ותקבלו למידה שאינה אפקטיבית. לפי דעתי, ההחלטה על ההעברה ללמידה מקוונת היא שגויה, הואיל וכיתה י"א היא השנה החשובה ביותר בתיכון. לא ייתכן שאנו, תלמידי התיכון, נלמד דרך שיטה זו למבחני הבגרות שישפיעו על עתידנו, ואף על סיכויי הקבלה לאוניברסיטה או למקום העבודה העתידי שלנו.
"המצב הנוכחי רחוק מלהסתיים, אך מקבלי ההחלטות ומערכת החינוך לא חושבים מספיק מחוץ לקופסה. אני חושב שיש פתרונות טובים כמו למידה בחוץ בקבוצות קטנות, למידה וירטואלית בקבוצות קטנות, תוכנית חלוקת קפסולות מסודרת ללא ערבובים בין הכיתות ושלכל קפסולה יהיה מקום מוגדר בחוץ לבלות את הפסקתה. לפי נקודת מבטי, נראה שמשרד החינוך לא נערך לדבר ממה שצוין. התחושה היא שלמרות הקשיים שאנו עוברים בתקופה הזו, משרד החינוך מעלים מאיתנו עין. הקניונים והמסעדות ייפתחו לפני מערכת החינוך. לא הגיוני שדור שלם ישלם מחיר גבוה כל כך על כשלי התנהלות משרד החינוך. בסופו של דבר, תופעות הלוואי של תקופת הקורונה ילוו אותנו עוד זמן רב, ונראה כי משרד החינוך לא מנסה לחשוב על פתרונות, ופשוט נותן לתלמידי ישראל להסתדר בעצמם".
השתתפו בהכנת הכתבה: עדי חשמונאי, דניאל רוט־אבנרי, גדי גולן
