הזדמנות לשינוי היסטורי: לפרק את מערכת החינוך הכושלת ולבנותה מחדש

בישראל מציינים היום (שלישי) את יום המורה, וזו הזדמנות להוקיר את אנשי ונשות החינוך. עבורי, כאדם אשר מקדיש את חייו לחינוך בפריפריה, זהו יום המעורר מחשבות עמוקות על מצב החינוך בישראל: מצד אחד, מורים ומנהלים שמגלמים ערכים יוצאי דופן שאין להם אח ורע בעולם – רבים מהם משרתים מאות ימים במילואים במלחמת חרבות ברזל, וחלקם אף נפל בקרבות.

יש לזכור ולהוקיר את הדוגמה האישית וההקרבה של מנהלים ומורים, וכן את נשות אנשי המילואים של אלפי אנשי חינוך שנלחמים לא רק בכיתות אלא גם בחזיתות השונות. הם מסמלים את הערכים העמוקים ביותר של המערכת שכולנו שואפים לתקן ולשפר.

מצד שני, מערכת החינוך עצמה כושלת. מדדי ההישגים האקדמיים של ישראל בתחתית ה-OECD, והפער בין מוסר הערכים הגבוה למציאות המערכתית בולט במיוחד. בעת שמורים ותלמידים בישראל פועלים מתוך תחושת שליחות עמוקה, שליחות זו אינה מתורגמת להישגים משמעותיים במבחן התוצאה, ומערכת החינוך נכשלת בהכנת הדור הבא לשוק העבודה, לעולם האקדמי ולעידן הטכנולוגי.

הכישלון הזה אינו מקרי. מערכת החינוך הארצית מגושמת, ריכוזית וכבדה, כזו שמתעקשת לנהל את הכל מלמעלה, לקבוע כללים אחידים לכל הקהלים והקהילות, ומונעת מהמקומיים – מנהלי בתי הספר והרשויות – גמישות לפעול בהתאם לצרכיהם. הפערים בין המרכז לפריפריה הולכים ומתרחבים, תוכניות הלימוד אינן עדכניות, ומבנים ישנים ולא בטיחותיים משקפים היטב את הקיפאון שבמערכת.

כפי ש-7 באוקטובר היה רעידת אדמה ביטחונית וקריאת השכמה להתעורר מהקונספציה, כך תוצאות החינוך האחרונות הן רעידת אדמה חינוכית. זוהי הזדמנות לשינוי היסטורי: לפרק את המערכת הכושלת ולבנות אותה מחדש. לא מדובר בעוד “תיקון” זמני או ברפורמה חצי אפויה. הפעם נדרש מהלך יסודי ואמיץ שמסתכל 50 שנה קדימה - לפחות. מהלך שיקנה למערכת את היכולת לטפח תלמידים בעלי כישורים מתקדמים וערכים חברתיים משותפים.

החינוך אינו רק מדדים אקדמיים. תפקידו לייצר מכנה משותף ערכי בין מגזרים, אך כאן המערכת נכשלה לא פחות. כבר הוכח שהחינוך יכול להוות גשר מאחד בחברה הישראלית, אם רק יינתנו לו הכלים הנכונים. אך גם כאן, במקום להוות גשר בין קהילות, מערכת החינוך הפכה לזירה של קונפליקטים ומאבקים שמעמיקים את הפילוג כשערכים ציוניים, דמוקרטיים וזהות משותפת נדחקים לשוליים.
אין ברירה אחרת.

מערכת החינוך של היום חייבת להתפרק ולבנות את עצמה מחדש. השאלה היא לא אם, אלא איך, ואיך מהר. האם נמשיך לדשדש במערכת כושלת, או ננצל את המשבר הזה להזדמנות אמיתית – לחינוך שיכין את דור העתיד של ילדינו בישראל לאתגרים ולערכים של המאה ה-21 בעולם.

הכותב הינו סא״ל במיל׳, סמח״ט בשיריון, מנהל חינוך בפריפריה וממקימי תנועת ״אל הדגל״