בעולם מציינים היום (רביעי) את יום הילד הבינלאומי כשבישראל עדיין מתנהלת מלחמה שנמשכת מעל שנה. ילדי ישראל לא נהנים משקט ושלווה, רבים מהם עדיין מפונים מבתיהם וחיים תחת טילים.
"המלחמה משפיעה על ילדים ובני נוער במגוון רחב של תחומי החיים" אומרת ד"ר טל שניר, מומחית ברפואת ילדים מטעם צבר שירותי רפואה: "בילדים צעירים מאד ובבני נוער במלחמה יכולה לפגוע בשלבים ומשימות התפתחויות תלויות גיל, לדוגמא מתבגרים המתמודדים עם משימת התבגרות של נפרדות מההורים אבל נמצאים איתם בחדר במלון כבר למעלה משנה כמפונים, יתקשו מאד לעשות את התהליך באופן בריא ולעיתים יפנו לערוצים לא תקינים, כמו התנהגות סיכון והפרעות אכילה".
לדבריה עם הימשכות המלחמה יש עדות לעליה ניכרת בהפרעות אכילה ולא רק "נראה שמאז תחילת המלחמה השילוב עם תחלואה פסיכיאטרית, חרדה קשה, דיכאון או תלונות גופניות כמו הקאות לא רצוניות, כאבים מסוגים שונים, נראה יותר מבעבר".
לתווך את המציאות
אז מה אפשר לעשות? "ראשית, חשוב להבין כי התפקיד העיקרי של ההורים, הוא להיות אחראיים לשלומם של הילדים ולרווחתם הנפשית והגופנית הכוללת. וכחלק מכך, לתווך להם את המציאות המורכבת הזו ולעזור להם לווסת את התגובות שלהם" אומרת דוקטור נטע ברנסקי, מומחית בפסיכולוגיה חינוכית התפתחותית ומנהלת מרכז הורות ומשפחה באקדמית גורדון.
לדבריה: "חשוב להבין ש'ילד הוא לא מבוגר קטן ממדים', הוא חווה, מבין ומפענח את המציאות באופן שונה מאיתנו בהתאם לגילו. הלחץ שלנו כהורים עלול להציף את הילד ולהשפיע עליו, לכן לטפל בעצמינו קודם, כמו במטוס, זו לא אנוכיות, זה תנאי הכרחי ליכולת שלנו להיות דמות מארגנת ומתווכת מציאות עבורם".
היא גורסת שהורים צריכים להיות סלחנים, קודם כל כלפי עצמם שכן האשמה מחלישה ודוגלת בזה שאין לשקר לילדים: "נמנע משקרים גם אם הם לבנים, על אף כוונה טובה שמטרתה לגונן על הילד. הילדים מאמינים בנו ולכן נמנע גם מלספק להם הבטחות שווא, שאנחנו לא יכולים לעמוד מאחוריהן מבלי לשבור את תחושת האמון שהם נותנים בנו. אם חייבים, עדיף לא לספר הכל, מאשר להמציא שקר. לדוגמא לא לומר להם "לא קרה שום דבר", זה שטויות, בכלל בארץ אחרת רחוקה, "הכל יעבור תוך כמה ימים", "לנו לא יקרה כלום", "אבא ואחייך (שבמילואים), רק יצאו לפגוש חברים". כי במקום שאנחנו לא נעזור להם להבין את המציאות, הם לא יירגעו וישלימו את המידע מהדמיון שלהם באופן קשה ומבוהל יותר.
בנוסף, יש להקשיב בתשומת לב לרגשות ולמחשבות שלהם: "אפשרו להן לבוא לידי ביטוי והיו קשובים בתשומת לב, לפחדים ולחששות שלהם. זה לגיטימי להרגיש פחד, כעס, בלבול, קושי להתרכז ודאגה, ייאוש, חוסר אונים, אפילו גם שעמום. אל תיבהלו מהתנהגויות מאתגרות, כמו אבדן תאבון, או אכילה לא בריאה, חזרה (רגרסיה) להתנהגות מוקדמת שכבר הושגה בה עצמאות/ גמילה; כמו בקשה שילבישו, ינעלו ויאכילו אותם כקטנים, גמגום, ועוד. חשוב לגלות יותר גמישות עכשיו ולזרום עם תופעות שעלולות להטריד אתכם, משל: אל תחששו משבירת מנהגים ומזה שהילד יתפנק, או יסגל לו חלילה הרגלים לא רצויים. זה לא הזמן לחשוש לזה. ואולם לצד ניסיון לשמור על הרגלים בשביל יצירת השגרה הנוכחית, אין טעם לכעוס, או להוסיף לחרדות גם עימותים ומאבקי כוח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו