סיון בורביק ונטלי עמר, סגנית מנהלת ומורה ברמלה, אחיותיו של עדן דוד משה ז"ל אשר נרצח בנובה

"חשוב לנו שכולם יידעו מי היה עדן, שיכירו את הטוב שלו. עדן היה מאוד חם, אוהב ומשפחתי. עדן היה מלאך, ועכשיו הוא מלאך בשמיים, והמשימה שלנו היא לספר עליו ולהפיץ את הטוב, האור והצניעות של עדן. עדן היה ברוך כישרונות והצליח לשלב בין כל תחומי החיים: פיתוח קריירה, פיתוח מקצועי והצטיינות בלימודים, וכל זאת לצד נוכחות מלאה במעגלי החברים והמשפחה", אומרת סיון בורביק, סגנית מנהלת בבית ספר ברמלה, אחותו של עדן דוד משה (27).

המשפחה גדלה ביישוב בית חשמונאי, שם האחיות סיון (37) ונטלי (36) עדיין מתגוררות. שתיהן עובדות בבתי ספר ברמלה. סיון בורביק היא סגנית מנהלת בבית ספר "אמנים", ונטלי עמר מחנכת בבית ספר "קשת" - שני בתי הספר נמצאים באותה שכונה ומהווים קהילה של ממש.

"שנת הלימודים החדשה פותחת מחדש את הפצע"

סיון חזרה ללמד בסוף אוקטובר בשנה שעברה. "זו היתה ההחלטה הכי חכמה ונכונה שקיבלתי, גם התלמידים וגם המבוגרים היו מדהימים, הם היו שם עבורנו וחיבקו", היא מספרת. "אנחנו עובדות בקהילה מאוד חמה, במשך כל השבעה וגם ביומיים שחיפשנו את עדן הם חיזקו וניחמו. המנהלות, המפקחת, הסתדרות המורים, ההורים, הצוות של בית ספר - היו שם עבורנו כל הזמן, גם כשהחזרה היתה הדרגתית. התלמידים ציירו עבורנו ציורים ושלחו חוברות עם חיזוקים וקיימו אירועי הנצחה שונים".

נטלי חזרה ללמד רק אחרי חודשיים, והשנה קיבלה כיתה חדשה. "שנת הלימודים החדשה פותחת מחדש את הפצע", היא מספרת. "התלמידים הנוכחים נמצאים איתי שבועיים, עדיין לא שוחחנו על עדן, אבל הם מכירים את הסיפור. ילדים מאוד תמימים, הם פתאום יכולים לשאול 'את המורה שאח שלה נרצח בנובה?'. תגובות הילדים יכולות לתפוס אותי לא מוכנה. כשהם רואים את הפנים של עדן על השרשרת שלי – הם שואלים. אני מנסה לנהל שגרה, אבל התגובות והסקרנות של התלמידים גם מחזירות אותי לאירוע".

"אנחנו עובדות בקהילה מאוד חמה, במשך כל השבעה וגם ביומיים שחיפשנו את עדן הם חיזקו וניחמו - המנהלות, המפקחת, הצוות, ההורים - הם היו שם בשבילנו כל הזמן"

במשפחת משה החינוך הוא ערך עליון. אבא בועז, ביחד עם אמא ורה שעובדת כסייעת בגן ילדים, הטמיעו עוד מילדות ערכי משפחה, קרבה וכבוד. אחרי צמד האחיות נולדו אלירן (35) ודניאל (30) שהוא סטודנט להוראה. עדן (27) שנרצח היה סטודנט מצטיין בשנתו השלישית במכון הטכנולוגי HIT בחולון בפקולטה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה. אחריו נולד שלו (23).

עדן דוד משה היה בחור שהחיוך לא ירד מפניו, אהב לבלות עם המשפחה והחברים. זו גם אחת הסיבות שנסע באותו סוף שבוע של 7 באוקטובר לרקוד במסיבה ברעים (נובה). "עדן וארבעה חברי ילדות מהיישוב נסעו למסיבה בשני כלי רכב, חמישתם נרצחו בעודם חוגגים את החיים", מספרת סיון. "בבוקר כשהתחילו האזעקות הבנו שהוא באזור המסיבה. התקשרנו ושלחנו הודעות, עדן שלח הודעה 'הכל טוב אמא'. בדיעבד מתברר כי בשעה 08:10 הוא נרצח על ידי מחבלים כשהוא וחבריו ניסו להימלט מהמקום. הם נעצרו בכניסה לחניון רעים, שם נרצחו". יחד עם עדן דוד משה נרצחו ארבעת חבריו הטובים: דור תאר, יפתח דן טוויג, בן בנימין כהן ותמר גוטמן ז"ל.

על עדן היא מספרת: "כל דבר שהיינו צריכות - עדן היה מתייצב ראשון, הוא היה חלק בלתי נפרד בכל אירוע וציון דרך בחיינו: חתונות, שמחות, חגיגות סיום הלימודים האקדמיים שלנו. אנחנו כל הזמן פועלים להמשיך את הטוב שלו, להפיץ את האור. עדן היה הלב של הבית, של החברים, הוא היה מחונן ומצטיין דקאן. תמיד כשהיה מסיים תרגיל הוא היה נשאר ומסייע לחברים, וזה אחד הדברים שאנחנו מעבירות לתלמידים".

עדן נגר, מורה לספורט בראשון לציון, אחיו של לוחם גולני תומר נגר ז"ל שנפל בעוטף עזה ב־7 באוקטובר.

"המטרה שלי היא להנחיל לתלמידים את הערכים שהיו לתומר, להמשיך את המורשת שלו - אהבת הארץ ותרומה למדינת ישראל. זה מה שגרם לי להישאר במערכת החינוך", מספר עדן נגר, מורה לספורט במקיף ח' בראשון לציון, שאיבד את אחיו תומר ז"ל, לוחם גולני שנפל בכיסופים ב־7 באוקטובר.

"עוד לפני שהתחילה שנת הלימודים הקודמת התלבטתי אם לעזוב את המקצוע, זה קורה אצל הרבה מורים צעירים", מספר עדן נגר (30). "חודש אחרי פתיחת שנת הלימודים, באוקטובר, כשתומר נפל, אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני נשאר ללמד. אבל אז חוויתי תחושה של מעטפת חזקה בבית הספר, מקיף ח' בראשון לציון. הצוות תמך, אמרו לי 'קח כמה זמן שאתה צריך - אנחנו כאן'. בסוף חזרתי, זה היה מאוד קשה, ועדיין קשה, אבל עשו לי נחיתה רכה".

תומר נגר היה לוחם בגולני. בשבת של 7 באוקטובר הוא התחיל שמירה בשעה 06:00. בשעה 06:30, כשהוכרז על פשיטה, ביקשה ממנו התצפיתנית להיכנס למוצב. אלא שתומר, שהיה לבדו בבונקר סמוך למוצב כיסופים, החליט להישאר בבונקר למרות ההפצרות שיחזור למוצב. כשגלי המחבלים הגיעו הוא ניהל מולם קרב הרואי, מחפה על חבריו שנמצאים במיגונית ומאפשר להם להתארגן ללחימה בתוך הקיבוץ. תומר, שהיה מצויד במקלע נגב, ירה 675 כדורים עד שנפל בקרב.

"תומר מנע אירוע גדול", אומר עדן. "הסיפור שלו יוצא דופן. הסתכלתי על השעון שלו, שהראה את הדופק בזמן הלחימה, ומדהים לראות איך שמר על קור רוח, עד שבשעה 07:22 השעון נדם. זה גם הקעקוע שעשיתי לאחר מותו".

המורה עדן הוא למעשה בן דוד של עזרא, אביו של תומר, אך גדל בביתם כילד אומנה ולמעשה היה אחיו הגדול של תומר. כיום עדן נשוי ואב לילדה שנולדה בפברואר האחרון, הוא מורה לחינוך גופני ומאמן כדורגל זו השנה החמישית במערכת החינוך.

"נשארתי במערכת החינוך כדי להנחיל את ערכיו של אחי שנהרג"

"תומר מת בהגנה על המולדת, זה מה שהוא האמין בו. הוא נפל כדי שהתלמידים האלה ואחרים יוכלו ללכת בכל בוקר לבית ספר, יתחנכו במדינה. הוא היה בחור נחוש וחדור מטרה, התנדב עם נוער בסיכון ואף עשה שנת שירות. הוא התגייס לגולני, שהיא החטיבה של המשפחה. תומר שאף למצוינות והיה מנהיג שקט בלי יותר מדי רעש וצלצולים, וככה אנחנו דואגים שיזכרו אותו. במהלך השבעה התלמידים שלי בכיתות ז'-ט' שלחו לי הודעות מחממות לב, היו גם ציורים של תלמידים מהחינוך המיוחד שממש ריגשו".

בימים אלה עדן וילדי אומנה נוספים מנהלים מאבק מול הרשויות שיכירו בהם כאחים וכילדים שכולים.

אביבה עטרי, מפקחת במחוז מרכז, איבדה את חתנה יהב וינר ז"ל, שהציל בגופו את בתה ואת נכדתה.

"יהב היה בחור מאוד רגיש לסביבה, הוא האמין בהוגנות ובדו־קיום ופעל לביטול סטיגמות. זה מה שמנחה אותי בעבודה שלי", מספרת אביבה עטרי, מפקחת במחוז מרכז של משרד החינוך בחינוך העל־יסודי, שאיבדה את החתן שלה, היוצר יהב וינר ז"ל שנרצח על ידי מחבלים בכפר עזה.

אביבה עטרי עובדת 48 שנים במשרד החינוך. בעשרים השנים האחרונות היא מפקחת, בין היתר בעיר לוד, מה שמזמן לה שותפות בין יהודים לערבים: "עכשיו עוד יותר מבעבר מה שמניע אותי זו שותפות גורל. בשבעה של יהב הגיעו לנחם אותנו גם אנשי חינוך מהמגזר הערבי. הוא האמין בסולידריות ובסיוע לאוכלוסיות מוחלשות. אלה היו הערכים שהובילו אותו, ואלו ערכים שלמרות מה שקרה אנחנו עדיין דבקים בהם. זה חשוב לא להישאב באופן אוטומטי לכעס, להמשיך להאמין שהתקווה תנצח. לזכור שהאדם הוא יצור טוב מטבעו".

ב־7 באוקטובר שהו יהב וינר ואשתו שי־לי עטרי יחד עם בתם התינוקת שייה, אז בת חודש, בביתם בקיבוץ כפר עזה. כשהמחבלים נכנסו לקיבוץ הם ניסו לפרוץ את חלון הממ"ד. יהב נלחם בהם, מה שאפשר לשי־לי לברוח עם בתה הקטנה ולהסתתר במחסן, ולאחר מכן אצל השכנים. כך למעשה ניצלו השתיים, אך יהב שהגן עליהן בגופו נרצח על ידי המחבלים.

"גם יהב וגם שי־לי הם אנשי אמנות, שחקנים ובמאים. הוא עשה אמנות בדרום, הרבה סרטים על עוטף עזה, בין היתר בגלל הפוסט־טראומה שלו שנוצרה בגיל צעיר כשראה בכפר עזה את המוות של שכנו ג'ימי קדושים, שנהרג ב־2008 מפגיעת פצמ"ר כשעבד בגינת ביתו". לאחרונה סרטו הקצר של וינר, "הילד", זכה בפרס הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר לשנת 2024.

"ביקשתי לעבוד עוד שנה כי הייתי זקוקה למעטפת האנושית"

לאביבה היה לא פשוט לחזור לשגרה: "זכיתי לחיבוק ממחוז מרכז במשרד החינוך, גם ממנהלי בתי הספר, מהחברים לעבודה ומהנהלת המחוז. עד כדי כך שהייתי אמורה לפרוש באפריל האחרון, אבל ביקשתי להישאר ולעבוד עוד שנה כי הייתי זקוקה למעטפת האנושית. הייתי זקוקה לשנה הזאת, היא מורכבת ומאתגרת, ואני שמחה שעשיתי את זה, אני מרגישה מוארת".

נחמה נוספת היא מוצאת בנכדתה שייה (הלחם השמות של שי־לי אמה ואביה יהב): "חיצונית היא ממש דומה ליהב, ילדה מאוד סקרנית, כבר מגיל קטן רואים אצלה את המצלמה, היא מתעניינת ומתמסרת אליה בחיוך".