פרויקט פר"ח, פרויקט החונכות שמפגיש בין סטודנטים לתלמידים, מציין 50 שנה להיווסדו.נהפרויקט הוא תוכנית לאומית שבה סטודנטים חונכים ילדים שזקוקים לעזרה לימודית ורגשית. החונכים מעניקים לילדים תשומת לב אישית וטיפוח ומהווים דמויות חיוביות לחיקוי, ובכך מסייעים לילדים לממש את הפוטנציאל הגלום בהם, לפתח הערכה עצמית חיובית ולשגשג. הפרויקט פועל ביותר מ-200 יישובים בארץ, מדן ועד אילת, בדגש על הפריפריה.
בשנתו הראשונה פעלו בפר"ח 12 מתנדבים, וכיום בכל שנה יש כ-24 אלף חונכים, שמלווים כ-40 אלף ילדים ובני נוער מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. "כדי להבין את העוצמה של הפרויקט, אציין כי לאורך השנים התנדבו בפר"ח כ-800 אלף סטודנטים, והשפיעו על חייהם של יותר מ-2 מיליון ילדים", אומר אלון גלרון, מנכ"ל פר"ח.
"הנתונים הללו מראים כי פר"ח הוא הפרויקט החברתי הגדול מסוגו בעולם, ופעילים בו סטודנטים שמשמשים חונכים לילדים מכל גווניה של החברה הישראלית. יש אצלנו סטודנטים יהודים שחונכים ילדים ערבים ולהפך, דתיים שחונכים חילונים ולהפך, וגם חרדים, ללא הבחנה של דעה פוליטית או מגזר.
"המוטו שלנו הוא שלימודים ברמה טובה, השתלבות חברתית ואזרחות טובה צריכים ויכולים להיות נגישים עבור כלל ילדי ישראל, והם אלה שיסייעו להם לצמצם את הפערים החברתיים והלימודיים.
"אנחנו מעודדים את הסטודנטים להביא את ילדי פר"ח למדשאות האוניברסיטה, שעבור חלקם נמצאות 'מעבר להרי החושך'. אנחנו מעבירים את המסר 'אם אני יכול להצליח - גם אתה יכול'.
"טביעות אצבעותיו של פר"ח כארגון וכסוכן שינוי ניכרות היטב בכל רובדי העשייה והחינוך בישראל, ואכן, בין הבוגרים שלנו ניתן למצוא בכירים ממגוון תחומים, שמצליחים בתחומים הרפואה, האקדמיה, הפוליטיקה, מדעי הרוח והמשפטים, ועל כך גאוותנו".
"להשפיע על חיים של אחרים": מורן סמואל, ספורטאית פראלימפית
מורן סמואל היא ספורטאית פראלימפית אלופת עולם, שאף זכתה במדליות כסף וארד בחתירה. היא זכתה להדליק משואה בחגיגות ה-71 למדינת ישראל, וגם הספיקה לאורך השנים להיות רכזת בפר"ח - דווקא מתוך קושי שחוותה.
ב-2006, כשהיתה בת 24, סטודנטית לתואר ראשון בפיזיותרפיה, היא עברה שבץ בעמוד השדרה שגרם לה נזק בלתי הפיך, והפכה משותקת בפלג גופה התחתון.
"זה קרה בין השנה השנייה לשנה השלישית של התואר", היא מספרת. "כשחזרתי לשנה ג' עדיין הייתי בתהליך שיקום, ולא יכולתי לעבוד ולעשות דברים שעשיתי קודם. לא רציתי ולא הייתי מסוגלת לחיות רק מקצבת נכות, והחלטתי שאצטרף לפר"ח - ככה אוכל גם להרוויח כסף, וגם לתרום ולהשפיע על בני נוער, כפי שעשיתי עד אז כמאמנת כדורסל".
סמואל הצטרפה כרכזת חונכים לפרויקט "פר"ח אקדמיה": "זה היה פרויקט ייחודי בטירת כרמל, שכיוון את התלמידים בבגרויות להישגים. ערכנו סיורים במוסדות להשכלה גבוהה ובמקומות עבודה, כדי שהם יוכלו לחלום ולדמיין את עצמם שם. תהליך הקבלה היה ארוך, אבל בסיומו התאפשר לי לבחור את החונכים של התלמידים.
"אף שהחונכות היתה אמורה להתרכז בלמידה, מה שהכי נצרב בי זה הקשר עם הילדים והילדות. בסוף נוצרו קשרים אישיים בזכות הידיעה שיש אנשים שאכפת להם ממך, מההצלחה שלך. חכם ומוכשר ככל שתהיה כסטודנט - האתגרים הם תמיד ברמה האישית. בסוף מדובר במפגש בגובה העיניים עם ילד שרוצה שיאמינו שהוא יכול. היום, כאמא, אני מבינה את זה עוד יותר - הצמא הכי גדול של ילדים הוא לתשומת לב".
ויש לה מסר: "זו הזדמנות חד-עמית להשפיע על חיים של מישהו אחר בצורה הכי ישירה שיש. סטודנטים שיתנדבו פשוט יזכו בחוויה מעצימה ברמה האישית ובהזדמנות להשפיע - דבר שכל אחד רוצה, בטח בתקופה שאנחנו מצויים בה".
"לתת לילדים משמעות": ד"ר מאור ממן, מנהל מרכז רפואי העמק
ד"ר מאור ממן (50) הוא מנהל מרכז רפואי העמק, מקבוצת כללית. הוא נולד במרכז הרפואי שהוא מנהל כיום, גדל במגדל העמק והיה סטודנט ללימודי רפואה בטכניון. ב-1992 הוא היה חונך ורכז בפרויקט פר"ח במשך ארבע שנים.
"באותה התקופה חנכתי תלמיד ממגדל העמק, וזה אפשר לי להחזיר ליישוב שבו גדלתי ולסייע לילד שהיה צריך הכוונה", הוא מספר. "כיום מגדל העמק היא כבר עיר, אבל היא נשארה מקום שרבים מהתושבים בו מכירים זה את זה. עד היום נשמר הקשר בין ההורים שלי לבין הוריו של אותו ילד. הוא היה בחתונה שלי, וההורים שלו היו בברית של הבן שלי".
כששואלים אותו מה גרם לו להגיע לפרויקט, הוא מספר: "כסטודנט מעיירת פיתוח, אתה צריך להגדיל את מקורות ההכנסה שלך. הייתי צריך לממן את הלימודים והמחיה ועבדתי באותה התקופה בשלוש עבודות, כולל במפעל למעגלים חשמליים. אבל פר"ח נתן לי הרבה משמעות. אני זוכר בעיקר את המשמעות הגדולה שנתנו לילדים, גם כחונך וגם כרכז, את ביקורי הבית שערכתי כרכז ואת קבלת הפנים החמה של המשפחות, ואת הכרת התודה שלהן.
"אני מאוד מאמין בחינוך ובהשפעה על הדור הצעיר, לדעתי זה אחד מהתפקידים החשובים ביותר שיש. עד היום מאוד חשוב לי להיות מנטור או תומך. באופן אישי, עסקתי הרבה בהוראה של סטודנטים צעירים לאורך השנים".
כמי שהגיע לראש הפירמידה, יש לו המלצה לסטודנטים צעירים: "צמצום פערים הוא משימה לאומית חשובה. בדיוק כמו סטודנטים - גם תלמידים צריכים מישהו שיכוון אותם וייתן להם את היכולת להבין שהם בכיוון הנכון, עובדים וחושבים נכון במהלך הדרך, ולא רק במבחן המסכם. יש הרבה מקומות והרבה ילדים שצריכים עזרה, ובחלק מהמקרים למשפחות אין יכולת לממן את העזרה הזאת. בעיניי זה שירות מדהים, שעוזר לקדם ילדים ולהעניק להם הזדמנויות שהם לא היו מקבלים אחרת".
"מדובר בהצלת נפשות": אביבה נגוסה, שחקנית
אביבה נגוסה-טרי (39) היא שחקנית, שמוכרת לקהל בבית כאסתי הקופאית מ"קופה ראשית". לצד זה, היא משחקת בקולנוע ובתיאטרון. היא אמנם למדה לפני שנים בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, אך לפני שלוש שנים עשתה תואר בבימוי ובהוראת תיאטרון. באותה התקופה היא החליטה להתנדב בפרויקט פר"ח, ניצלה את כישורי המשחק ואת לימודי הבימוי שלה והקימה קבוצת תיאטרון לתלמידות ברחובות, עיר מגוריה.
"התנדבות זה משהו שאני עושה כבר שנים", היא מספרת. "הייתי במכינה קדם-צבאית, וההתנדבות היא ערך שמוטמע אצלי חזק. באותה התקופה חשבתי על זה שמזמן לא התנדבתי, ושאני צריכה למצוא נישה של התנדבות. כשזה הגיע עם מלגת לימודים - זו היתה הזדמנות לתפוס שתי ציפורים במכה. נכנסתי לכך עם המון אהבה וכיף. כשאתה מתנדב יש המון תחושות טובות, וזה מעניק סיפוק גדול".
נגוסה קיבלה לידיה את רשימת המקומות שבהם אפשר להתנדב. היא בחרה את המתנ"ס השכונתי, אך הציעה כי במקום שתהיה חונכת אישית - היא תעביר מהידע שלה בתחומי האימון והתיאטרון. כך נפתחה לה קבוצת תיאטרון לנערות.
"היינו נפגשות אחת לשבוע. לצד העיסוק בתיאטרון, היה לי חשוב לשלב בזה העצמה אישית והצבת יעדים. רציתי לעזור להן להבין מהן העמדות שלהן לגבי נושאים חברתיים, לא להתבייש לומר שיש להן דעה, לא להתבייש לחקור, ומובן שבכל נושא הבמה - לא לפחד לעמוד מול קהל. גם בגלל הגיל וגם בגלל הרקע, היו מיומנויות שחסרו להן. בסוף התהליך כל אחת סיפרה מה החלום שלה, ואיפה היא רוצה להיות בעוד עשור".
לסטודנטים שמתלבטים לגבי התנדבות בפר"ח יש לה מסר: "קודם כל, אני מאמינה שלכל אחד יש מה לתת. שנית, צריך לבוא מתוך רצון לתת, כי כשאתה נותן - אתה מקבל לא פחות. נכון שסטודנטים מרגישים שאין להם זמן להתנדב, שהם בקושי נושמים, אבל אם יש מחויבות למשהו מוצאים את הזמן.
"חשוב לתת את כל-כולך, ולא רק לסמן וי, כי זו הצלת נפשות. עבור הילדים השעות האלה הן קריטיות. לאורך השנים פגשתי לא מעט מדריכים ואנשי חינוך, ואלה שהשאירו בי חותם הפכו לי את החיים. זו הזדמנות לשנות לילד את החיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו