מאבדים את הצפון: התלמידים מבולבלים, בתי הספר לא מתפקדים והפערים מתעצמים

קשיים בתפקוד מערכת התיכון בצפון הארץ: התלמידים שלא פונו מיישוביהם לומדים במסגרות מאולתרות, מורים רבים חסרים, שעות הלימוד מועטות ואין תאריך לחזרה לשגרה • ההורים חשים שילדיהם הופקרו בפעם השנייה, והתלמידים חוששים לקראת הבגרויות: "אנחנו צוברים פערים ולאיש לא אכפת"• משרד החינוך: "עושים כל שניתן למצוא פתרונות יצירתיים"

מפונים מהצפון יצאו לטיול ג'יפים// אלרן אביסרור

משבר החינוך בצפון מעמיק: מתחילת המלחמה המדינה פינתה מבתיהם קרוב ל-20 אלף תלמידים, המנותקים ממוסדות הלימוד שלהם. אבל גם בקרב אלה שלא פונו התגלו בעיות מורכבות. כעת הם והוריהם מתריעים על פערים לימודיים וחברתיים שנוצרו בעקבות המצב, וטוענים כי הופקרו פעמיים: מלבד איום הטילים שלא הוסר עדיין, מערכת החינוך מתקשה לתפקד, ותלמידים לומדים מקצועות מועטים, למשך שעות מועטות, וסובלים מבעיות רגשיות וחברתיות.

בית הספר למפונים "נוף הכינרת" בטבריה, צילום: אייל מרגולין/ג'יני

תלמידה כזאת היא עינבר לרנר (16), תלמידת י', המתגוררת במושב כחל ולומדת בתיכון עמק החולה שנמצא בכפר בלום. היישוב עצמו לא פונה, אבל יישובים רבים סביבו פונו. בבית הספר האזורי לומדים כ-1,200 תלמידים, אבל בגלל המלחמה פיקוד העורף מתיר רק לתלמידים שגרים בסמוך אליו ללמוד בו. המשמעות היא שעינבר לא יכולה להגיע לבית הספר שלה.

עינבר לרנר ואביה עומרי, צילום: ללא

הפתרון של משרד החינוך נמצא בבית ספר יסודי בסמוך למושב שלה, אשר בו עינבר נאלצת ללמוד במשמרות. "אנחנו לומדים בסך הכל שעתיים ו-45 דקות ביום, משעה 14:00 בצהריים עד 16:45, וגם זה במשך ארבעה ימים בשבוע בלבד", היא מספרת. "לכן אנחנו לא לומדים את כל המקצועות. אני לומדת רק חמישה מקצועות, בלי תנ"ך ובלי המגמות שלי, ביולוגיה וכלכלה. כך זה נמשך מ־7 באוקטובר, כמעט חמישה חודשים".

לדבריה, "אנחנו צוברים פערים אדירים. זה מלחיץ אותי, כולם המשיכו בשגרה ורק אני והחברים שלי תקועים. הכי מפריע לי שאומרים שאין תאריך חזרה לשגרה. אנחנו הולכים לאיבוד. מצאתי את עצמי בוחרת גם לא להגיע לבית הספר, כי לפעמים יש רק שעה אחת של למידה אמיתית ונראה שלאיש לא באמת אכפת".

עומרי, אבא של עינבר לרנר, מוסיף: " זה נוראי, יש הרבה תיכוניסטים שצריכים לגשת לבגרויות ונמצאים בלחץ. לא מתקיימת למידה נורמלית, והתלמידים בהיסטריה. הם לא יוצאים מהבית מרוב חרדות. המדינה השאירה את הילדים שלנו מאחור, תרתי משמע, ואין פתרון אמיתי, למרות שיש שטח במבואות החרמון שאושר להקים עליו בית ספר. המדינה צריכה להכניס את היד לכיס ולשים שם מבני למידה ומיגוניות ולהפוך את המקום לבית ספר מתפקד. ההרגשה היא שהמדינה בגדה בנו. היא מטפלת בכולם, אבל בנו אף אחד לא מטפל".

תלמידי תיכון נאלצים ללמוד בבית ספר יסודי, צילום: ללא

בניגוד לבתי ספר ולתיכונים בערים, ביישובים ובקיבוצים לומדים בעיקר בבתי ספר על-אזוריים. המשמעות היא שתלמידים רבים מגיעים מיישובים רבים לבית ספר אחד. הבעיה היא שכבישי הצפון מסוכנים, או שבתי הספר נמצאים באזורים שפונו, אבל התלמידים לא פונו. זה גורם גם לכך שאין מספיק מורים שילמדו את כל המקצועות, בין היתר מתמטיקה ואנגלית, מפני שייתכן שהמורים התגוררו ביישוב שפונה לים המלח או לאילת.

וזו אינה בעיה של בית ספר בודד. כך, לדוגמה, בי"ס "סולם צור" פונה מגשר הזיו לקריית מוצקין. הבעיה היא שמבין התלמידים שלמדו בו חלק פונו ליישובי הדרום, ויש כאלה שנותרו בצפון, אבל לא יכולים להגיע אליו בגלל המרחק או סכנת הנסיעה בכבישים. גם בית חינוך "אופק" הוא בית ספר על־יסודי הממוקם בקיבוץ עברון. הוא לא פונה, אבל בשל מחסור במרחבים מוגנים, התלמידים פוזרו בארבעה מבנים שונים - מה שמקשה ליצור מערכת לימודים מסודרת. בבית הספר בקיבוץ אילון התלמידים לומדים רק יומיים-שלושה בשבוע, במשמרות של בוקר ואחר הצהריים, מה שמשבש את הלמידה.

לומדים רק חצאי ימים

דיצה כהן-הילבוך היא חברת קיבוץ עברון, יישוב קו עימות שאינו מפונה, השייך למועצה האזורית מטה אשר. היא אם לתלמידה בכיתה ח' ולתלמידה בכיתה י', שלומדות בתיכון בית חינוך "אופק" הממוקם בעברון ובו כ-1,000 תלמידים. בשל הנחיות פיקוד העורף המחייבות למידה בסמוך למרחבים מוגנים, ומכיוון שאין מספיק כאלה כדי לספק מענה לכל התלמידים, בית הספר מתפצל והתלמידים לומדים חצאי ימים, לפעמים רק שלוש פעמים בשבוע.

דיצה ובנותיה. "נוצר פער", צילום: ללא

עד עתה תלמידי החטיבה העליונה י'-י"ב למדו במכללה האקדמית גליל מערבי, ביוזמה ובשיתוף פעולה של הנהלת בית הספר והמועצה, אך החל מהחודש הבא הסטודנטים חוזרים להיבחן שם: "חסרים לנו מורים שפונו, יש איחורים עקב אילוצים ולוגיסטיקת הסעות מורכבת, והמערכת משתנה באופן תדיר. אין יציבות וההרגשה לא פשוטה. על אף העזרה והליווי הצמוד של המועצה, המדינה חסרה כאן. אין תחושה שהממשלה דואגת באמת לצפון ונותנת לנו כלים מיידיים לשמור על שגרה שלא תפגע בילדינו. כבר עתה ניכרים פערים חינוכיים וחברתיים מול תלמידים שלומדים במרכז הארץ. יש חשש ליכולתם של התלמידים שלנו להצליח בבחינות הבגרות. אנחנו כל הזמן נדרשים להיות יצירתיים, והתחושה היא 'אם אין אני לי - מי לי'".

למרבה האבסורד, משרד החינוך לא ערך לאחרונה בדיקה או מדידה בנוגע לפערים לימודיים או רגשיים שאותם צברו תלמידים בצפון - גם המפונים וגם אלו שלא. בתגובה לשאלת "ישראל היום", ציינו במשרד כי לא יתקיימו השנה מבחנים חיצוניים בשל המלחמה, אך "הערכה תתקיים באופן מדגמי". עוד ציינו כי "מחוזות משרד החינוך בונים תמונת מצב מחוזית, תוך קיום שיח של המפקחים עם מוסדות החינוך".

קשיים - גם במסגרות למפונים

בינתיים, 16,710 תלמידים שפונו מיישובי הצפון אינם לומדים במסגרות החינוך הקבועות שלהם ונאלצים להסתפק במוסדות ובמרכזים חלופיים. מדובר בכ-2,305 פעוטות במעונות יום, 2,721 תלמידי גני ילדים, 5,758 תלמידים בבתי ספר יסודיים ועוד 5,926 תלמידי על־יסודי, ובהם תלמידי חטיבות ביניים ותיכוניסטים. חלק מהתלמידים שפונו נקלטו במוסדות (בתי ספר וגנים) ברשויות מקומיות ובבתי ספר חדשים, למשל בית הספר לתלמידי קריית שמונה שהוקם בסינמה סיטי בגלילות.

גם במסגרות החינוך למפונים יש קשיים: שעות הלימוד מועטות, התלמידים לומדים רק מ־9:00 בבוקר ועד 13:30 בצהריים, ובמרבית הזמן ההורים מדווחים על כך שאין למידה משמעותית. בעיה נוספת היא שהכיתות אינן אורגניות ולכן רמת הידע אינה אחידה, וזאת מכיוון שהכיתות מורכבות מתלמידים שהגיעו מיישובים ומבתי ספר שונים.

ומה באשר לנשירה? במשרד החינוך מציינים כי כ-92 אחוז מהתלמידים מגיעים באופן סדיר ללמידה למסגרות החינוך, ומציינים כי "משרד החינוך מנטר תלמידים שלא מגיעים שלושה ימים ויותר לצורך ליווי ותמיכה להם ולמשפחותיהם".

משפחת סוטו. בין הכיסאות,

אורלי גבישי-סוטו היא אם לשלוש בנות בגילי 10, 14 ו-17. בעלה אביב משרת במילואים, והיא ובנותיה פונו מביתן בחניתה שעל גבול הלבנון לקיבוץ עין חרוד איחוד ושוהות במתקן אירוח של המקום.

בתה הקטנה לומדת בביה"ס "ברקן", שהוקם עבור תלמידים מפונים בביה"ס "גלבוע" שבבית אלפא. "בית הספר עושה מעל ומעבר ומנסה לקיים שגרת לימודים, אבל בפועל יש להם מחסור עצום בכוח אדם. לומדים רק ארבע שעות במקום יום לימודים ארוך, בגלל מחסור במשאבים. חסרה מורה לאנגלית, אז לא לומדים כמעט אנגלית. מנהלת בית הספר מיקי שומרון והצוות עושים מאמצים אדירים, אבל המדינה לא הקצתה מספיק משאבים. הבת הגדולה שלי בי"ב ושולבה בביה"ס 'גאון הירדן'. גם שם קיים צוות מסור בהובלת מנהלת בית הספר לאורה זינגר, שעושה מאמצים אדירים לקליטת התלמידים, אך אני חוששת כי סיכויי ההצלחה של בתי בבגרויות ירדו עקב שינוי כל כך דרסטי בשנה כזו קריטית. אני חשה שהמדינה הפקירה לחלוטין את הילדים האלה, שצריכים גם תמיכה לימודית וגם רגשית, ואני חוששת שייפלו בין הכיסאות". עם זאת, חשוב לה לציין: "המנהלות ואנשי החינוך עושים עבודה מדהימה".

"תלויים בין שמיים לארץ"

לנוכח המצוקה שרת החינוך לשעבר, השרה שאשא ביטון, העלתה את הנושא בקבינט המדיני-ביטחוני ודרשה פתרונות: "תושבי היישובים שלא פונו נותרו תלויים בין שמיים וארץ במציאות בלתי אפשרית. אין להם מענים שניתנים במוקדי המפונים וגם לא יכולת לנהל שגרה כלשהי, כי מרכז החיים שלהם הושבת לחלוטין כשהיישוב פונה מתושביו. מי שמשלמים את המחיר הכבד הם התלמידים. למערכת החינוך האזורית אין כלים לקיים לימודים מלאים. דרשתי את כינוס הקבינט הכלכלי כדי לתת כלים לאותן רשויות, כולל תקציבים ופתרונות שיסייעו להם לקיים שגרה, גם אם זו שגרת חירום, במיוחד לילדים. בעיניי, זו חובת המדינה".

יפעת שאשא ביטון, צילום: אורן בן חקון

משרד החינוך מסר בתגובה: "משרד החינוך, בשיתוף הרשויות המקומיות, עושים כל שניתן כדי למצוא פתרונות יצירתיים ולאפשר המשך שגרת למידה גם בימים אלו, בהתאם להנחיות פיקוד העורף ופיקוד צפון. במקומות שבהם ניתן לקיים למידה מוגבלת, המשרד דואג למענים חינוכיים באתרים נוספים, לעיתים במשמרות ראשונות ולעיתים גם במשמרות שניות. יש קושי לפתוח מערכות חינוך כפולות, משום שדבר זה יוצר קושי למורים להיות בו בזמן בכמה מוקדים. המשרד שוקד כל העת כדי לשפר את המענים ונמצא בקשר שוטף עם פיקוד הצפון ופיקוד העורף. המשרד משבץ תלמידים למסגרות חינוכיות במקומות שאליהם התפנו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר