חינוך למצוינות: אנשי ההוראה שגויסו למלחמה

"במילואים אני מקיים את הערכים שאני מלמד"

חן שחם
בית ספר: תלמי רון, חריש
במילואים: גדס"ר של בה"ד 1

חן שחם גויס למילואים בצו 8 מייד עם תחילת הלחימה לפני כשבועיים וחצי. בן 33, מתגורר במושב עין עירון, נשוי ליהב ואב לשתיים (6, 1.5), מורה לחינוך גופני בכיתות ג', ה' וחינוך מיוחד.

"כשהתגלו ממדי האסון מפקד הצוות שלח הודעה לכולם לצאת עכשיו לבה"ד 1. התחיילנו וירדנו לעוטף עזה. בסדיר הייתי בגבעתי, במילואים אני בגדס"ר של בה"ד 1. מאז אנחנו כאן, מאבטחים את היישובים, מטהרים את השטח ממחבלים".

על הקשר עם תלמידיו הוא מספר: "זה התחיל מהם. אחת הכיתות שלי שלחה לי סרטון ברכה, אני החזרתי להם סרטון והוא הופץ ברחבי בית הספר, ומאז אני מקבל סרטונים מתלמידים. כשאני יכול, אני מחזיר בסרטון, ואם לא מתאפשר אני שולח בהודעה. הסרטונים מאוד מחזקים אותנו, מרגש לדעת שהם תומכים וחושבים עלינו, מעריכים את מה שאנחנו עושים – כי אנחנו עושים את זה גם בשבילם".

את אשתו הוא מכנה "לביאה רצינית" ומעיד כי היא נותנת לו גב ושקט, כשהוא יודע שהיא עם הבנות בבית: "אנחנו כאן בשטח מתמודדים. בסופו של דבר אין מקום אחר שאנחנו רוצים להיות בו, חייבים להגן על המדינה. במהלך השנה בבית הספר אני מלמד את הילדים על אחדות, לחשוב על האחר, על שיתוף פעולה וכמובן על ערכים, וכאן במילואים אני מקיים את הערכים שלי".

על העובדה שבתי ספר רבים בישראל אינם לומדים באופן סדיר הוא אומר: "צריך לחזור ללימודים כמה שיותר מהר, בעיקר במקומות שבהם אפשר להחזיר, כי השגרה חשובה. אישית, אשאר כמה זמן שצריך, אבל אני מאוד מקווה שבסוף נובמבר כבר נחזור, שנחגוג חנוכה עם התלמידים, נדליק איתם נרות, נרגיש אותם, שנוכל לדבר איתם ולחזק אותם, שירגישו בטוחים".

"ילדי הכיתה דואגים ושואלים אם אני בסדר ואם אחזור בקרוב"

שירלי גולדשלאגר־מנע
בית ספר: שמעוני, פתח תקווה
במילואים: גדוד 945 של פיקוד העורף

בתחילת שנת הלימודים לא חשבה שירלי גולדשלאגר־מנע שתיאלץ לנהל שיחות זום עם תלמידיה, אבל המציאות שנכפתה על מדינת ישראל ב־7 באוקטובר הגיעה גם אליה. היא אם לשתיים - יובל (6.5) בכיתה א' ולירז (שנתיים ושמונה חודשים). מורה בכיתה ה', שעם תחילת הלחימה גויסה למילואים בצו 8 ונמצאת בצפון עם גדוד החילוץ כקשרית מ"פ.

"הקשר עם הבנות שלי וגם עם התלמידים נעשה מרחוק, בזום", היא מספרת, "אחת לכמה ימים אני עולה מולם לשיחה קבוצתית. בין לבין התלמידים כל הזמן שולחים לי הודעות, שואלים אם אני בסדר ואם אחזור בקרוב. הם עשו חלוקה, ובכל יום מישהו מהם שולח הודעה בבוקר ומישהו שולח הודעה בערב וזה מחמם את הלב.

"אני תמיד אומרת שאני אמא לשתיים ולעוד 24 תלמידים. יש לי הרבה אחריות גם כלפיהם, הם דואגים לי ואני להם. זה מה שגורם לי להבין שאני במקום הנכון. מבחינתי אני גם ממשיכה להיות איתם בקשר וגם מגינה על הארץ. צריך לזכור שגם כאן בצפון יש ילדים, הם כל הזמן באים ומחבקים אותנו, זה פשוט כיף".

על אף המצב המתוח בצפון, שירלי מנסה לשדר לתלמידיה רוגע: "אני שולחת להם סרטונים על כך שאנחנו חזקים ומנסה להרגיע אותם. לפעמים אני שולחת להם חידות מצולמות. למשל, הגענו למקום שהיה בו טלפון ציבורי ישן, דבר שרוב הילדים היום לא יודעים מהו. אז צילמתי להם סרטון ושאלתי אותם מי יודע מה זה הדבר הזה, והם ממש התלהבו. התחלתי לחנך אותם השנה לראשונה, והאמת היא שכמעט לא נפגשנו כי היו חגים ואז פרצה המלחמה. הייתי רוצה שנחזור בלב שלם לכיתות כבר בחנוכה, אבל קודם חייבים לבצע את המשימה".

בעלה של שירלי, ליאור, נמצא עם הבנות בבית ועם אמא שלה, אנג'ל, ש"גויסה בצו 8 לבית שלי. מהרגע שקיבלתי צו 8 היה ברור לי שאני מגיעה. המ"פ רונן מטרני והמג"ד אורי קנר מתחשבים בי בכל בקשה ודואגים לי מאוד. אנחנו מאוד בטוחים בעצמנו".

"אני מנסה לחבר את התלמידים למתרחש"

יוני אידלסון
בית ספר: תיכון יצחק נבון, יבנה
במילואים: קצין טכנולוגיה ואחזקה, גדוד 8130

יוני אידלסון (53), מורה, מחנך וקצין בדרגת רב־סרן בחיל הטכנולוגיה והאחזקה, קיבל אמנם פטור משירות מילואים אך בחר להתנדב. "זה חשוב לי", הוא מסביר, "אחרי שראיתי את המראות הקשים של מה שנעשה בדרום החלטתי שאני לא יכול לשבת בבית ולהמשיך לראות טלוויזיה. יש לי בת חיילת, שירה, ובת תלמידת כיתה י', איה, ואני עושה את זה גם עבורן".

בימי שגרה הוא מחנך בכיתה י' ומורה למקצועות טכנולוגיים, בבית ספר שאליו עבר רק השנה, לאחר שנים שלימד בגדרה. "פגשתי כאן צוות מדהים שרבים ממנו גויסו למילואים. הספקנו ללמד בסך הכל שלושה שבועות, הקשר עם התלמידים החדשים עדיין לא נרקם עד סופו".

כמו הרבה מורים אחרים שגויסו הוא מנסה לשמור על קשר עם תלמידיו ולעודד אותם: "יש לנו בית ספר גדול מאוד, יותר מ־1,500 תלמידים. המנהל, תמיר רגב, פתח קבוצת ווטסאפ למורים במילואים ושם אנחנו שולחים סרטונים לתלמידים. בנוסף אני נמצא בקשר עם תלמידי הכיתה שלי, מצלם להם דברים כשאפשר, גם עשיתי להם סרטון ברכה עם הקומיקאי יובל סמו שהגיע לצלם בבסיס שלי מערכון.

"אני מנסה לחבר אותם למתרחש, להיות בקשר, וכותב להם מדי פעם. במקביל, בית הספר כולו מגויס ועושה פעילויות לטובת חיילים ואזרחים, זה בית ספר ערכי מאוד".

בתוך כל ההמולה זכה יוני גם לראות את פירות עבודתו: "היינו בפעילות, פתאום אני רואה מילואימניקית בשם עדי שהיתה תלמידה שלי לפני כעשר שנים. היא סיימה שירות צבאי, הפכה למהנדסת ועכשיו גם היא התגייסה למילואים. מובן שהתחבקנו, זה היה מאוד מרגש, היו לי דמעות בעיניים".